Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל הקולנוע בירושלים

מאת: אלון רוזנבלום

פסטיבל הקולנוע ירושלים ה- 28, אשר נפתח ביום חמישי ויימשך עד ה- 16 ביולי, מציע מגוון רחב מאוד של סרטים, חלקם הגדול מגיעים אלינו היישר משלושת פסטיבלי הקולנוע הגדולים שנערכו השנה, פסטיבל סאנדנס, ברלין וקאן.

השנה נרשמים בפסטיבל כמה חידושים כששניים מהם בולטים במיוחד, הראשון הוא כניסתו של התלת מימד המקושר בדרך כלל עם סרטי אנימציה ושוברי קופות למיניהם לתחום סרטי האיכות והפסטיבלים, והשני, הקרנה חוזרת לסרטים הישראלים העלילתיים המתמודדים על פרס חג'ג' בכדי לאפשר גישה גם לקהל הרחב. כמו כן, יש לציין כי השנה כמות סרטי המפיצים, שייעלו בבתי הקולנוע מייד בתום הפסטיבל קטנה יחסית לשנים קודמות, מה שמפנה מקום ליצירות בועטות וקולנועיות אשר מאתגרות את חובבי הקולנוע באשר הם.

במסגרת הפסטיבל יוענקו מספר אותו הוקרה, בהם אות למבקר הקולנוע של "ישראל היום" ואחד מאושיות האקדמיה הקולנועיות הבולטות של ישראל, נחמן אינגמר. במסגרת המחווה, יוקרנו שני סרטים בבחירתו, "שביל הזעם" סרטו של טרנס מאליק ("עץ החיים") משנת 1973 ו"מלח הארץ" שביים הרברט ביברמן ב- 1954.

[*]

"מערת החלומות הנשכחים" סרטו התיעודי המרשים של הבמאי וורנר הרצוג, ייזכר כסרט התלת מימדי הראשון שהוקרן במסגרת פסטיבל קולנוע נחשב בישראל. הרצוג יוצא לחקור את מערות האדם הקדמון בדרום צרפת בהם נמצאו ציורים שגילם נעמד בכ- 32.000 שנים. הציורים, שהתגלו רק ב- 1994, נשמרו במצב טוב לאור העובדה שרעידת אדמה חסמה את הכניסה אליהן ולציורים לא היה מגע עם אוויר ואור.

האגף התיעודי של הפסטיבל השנה הוא אחד המרכזיים וחלק גדול מהסרטים שמוקרנים בו הם בגדר חובה. "חוף בומביי", סרטה הארוך הראשון של הבמאית ואמנית הווידיאו הישראלית עלמה הראל שעורר עניין רב בפסטיבל טריבקה, פותח את הרצועה התיעודית. הסרט הוא תיעוד מרתק, לעיתים מדכא, לעיתים מצחיק ובעיקר אנושי, על קבוצת אנשים שגרים היום בים סולטן שבחבליה המדבריים של קליפורניה. המקום, שפעם היה הבטחה תיירותית, היום הוא שכונת עוני שמרכזת בה את אנשי השוליים של החברה האמריקנית. הסרט עוקב אחרי שלוש דמויות בגילאים שונים (ילד בן 7 עם תסמונת בי-פולרית, בחור שחור בן 16 שברח מאימת הכנופיות וגבר מבוגר שמבלה את זמנו בעישון סיגריות ושתיית אלכוהול.

סרטי תעודה נוספים שיש לשים אליהם לב – "17 באוגוסט" עוקב אחר רוצח שהורשע בשלוש רציחות ומבלה את זמנו בבית כלא הרחק מהחברה וכל קשר אנושי. "איך למות באורגון" אשר גרף את פרס השופטים בפסטיבל סאנדנס, המתאר ועוקב אחר אנשים, אשר בחרו לסיים את חייהם באורגון, המדינה הראשונה בארצות הברית, אשר מאפשרת המתת חסד בחוק. יש לציין כי שני הסרטים קשים מאוד לצפייה ובוחנים באופן אנושי אם כי לא חטטני את בני האדם במצבים קיצוניים ביותר אשר מעלים לא מעט שאלות מוסריות.

[*]

"טאבלויד" של הדוקומנטרי סט הנחשב, וזוכה האוסקר ארול מוריס, הוא סיפור משעשע, הזוי לחלוטין, של אירוע שהתרחש אי שם בשנות השבעים. ג'ויס מקיני, מי שהייתה מלכת היופי של וויומינג, התאהבה בגבר, מסיונר מורמוני, שיום אחד נעלם. מקיני לא התייאשה, חיפשה אותו ומצאה אותו באנגליה. כאישה אוהבת היא טסה למקום, לקחה את בעלה לקוטג' מרוחק ושם קיוותה להחזירו לחיקה על ידי התניית אהבים, אולם מה שקרה אחר כך יכול לספק לא מעט כותרות לצהובונים.

המשך בכתבה הבאה.