Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: תרצה אתר

ההיכרות שלי עם תרצה אתר היא די קטנה. לא באשמתה, באשמתי. לא מצאתי את עצמי מתעניין יותר מדי בעולמם של המשוררים. אבל סיפור חייה של תרצה אתר הוא סיפור מעניין בכל קנה מידה: בתם של נתן אלתרמן, מהמשוררים הגדולים ביותר שפעלו בישראל, ושל השחקנית רחל מרכוס, שחיה תחת צילם הגדול עוד לפני שנולדה, הפכה למשוררת ושחקנית ידועה כבר בימי חייה, אותם סיימה בספק התאבדות-ספק תאונה. סרט תיעודי חדש אודותיה, "תרצה אתר: ציפור בחדר", מנסה לפענח במקצת את המסתורין סביב חייה ומותה של המשוררת הגדולה שתמיד חיה תחת צילם של הוריה אותם כל כך אהבה.

"ציפור בחדר" הוא לא רק סרט תעודה שמציג "ראשים מדברים", כלומר אנשים שהכירו את אתר ושמספרים אודותיה, הוא גם מציג מעין שחזורים של אירועים שונים בחייה. הקטעים האלו קצרים, וחבל, שכן הם מוסיפים לאווירת המסתורין שהסרט מנסה ליצור.במאי הסרט, ארי דוידוביץ', הצליח ליצור סרט עם לא מעט מסתורין, שמתפוגג מעט ככל שהסרט מתקדם אל סופו. סביר להניח שמרבית הצופים לא הכירו את אתר באופן אישי, אולי אפילו לא קראו מעולם שיר שכתבה, ולכן העובדה ש"ציפור בחדר" מצליח לפרשן את שיריה בצורה שמעניקה את התחושה כאילו היא עצמה מפרטת את משמעותם, גורמת לו להרגיש כסרט אישי של ממש.

[*]

דווקא אותם "ראשים מדברים", אותם אנשים שהכירו את תרצה אתר באופן אישי, הם החלק החלש והחזק של הסרט כאחד. מצד אחד הם נותנים נופך אישי יותר לחייה האישיים של אתר, מצד שני הסיפורים שלהם לאו דווקא תמיד מרתקים. כולם מספרים כמה הושפעה מאביה בשירתה ובחייה, כמה היא הייתה מיוחדת, שונה, מצחיקה, יפה, אחרת – ועדיין, חסר שם משהו. חסר את המשהו הזה שאי אפשר להצביע עליו במדויק אבל שיצליח לגרום לצופה להרגיש כאילו הכיר את תרצה אתר בעצמו. זה לא שמכריה משעממים וגם לא סיפוריהם, אבל חסר בהם את העוקץ הנוסף שיוכל להרים את סיפור המסגרת של תרצה אתר אל מעל למצופה.

בשורה התחתונה, וזה מה שחשוב באמת, "ציפור בחדר" הוא סרט שמנסה לחקור את מקורותיה האישיים של מי שהפכה מ"בת של.." לאישה שמצליחה לעמוד בזכות עצמה ולהתחמק מהצל הענק של הוריה. הסרט מנסה לחדור למעמקי נפשה דרך הסיפורים של מכריה ודרך פרשנויות לשיריה. הוא אינו מצליח לעשות זאת בהצלחה מלאה אך הוא כן עושה זאת ביראת כבוד גדולה מאוד. זוהי יצירה מיוחדת ושונה משלל סרטים תיעודיים שעוסקים באנשים המוכרים לציבור הרחב, והוא מבוצע בצורה מקורית שמעניקה לו את הייחוד שלו ומציגה את תרצה אתר כיוצרת מכוננת, שיותר משאנחנו פספסנו אותה היא זו שפספסה את עצמה.