הדור החדש: ראיון עם בוגרי בית הספר לקולנוע מעלה

כשרוחמה ארנהלט, יאיר מנחם אריאל ובני סניידר הגיעו ללמוד קולנוע בבית הספר לקולנוע "מעלה", המתמחה בלימודים לציבור הדתי-לאומי, הם לא ידעו מה בדיוק לצפות. "תמיד חשבתי שאני אעסוק בכתיבה אבל לא ידעתי בדיוק במה", אומרת רוחמה. "אני הגעתי בלי רקע בכלל בכל הנושא של קולנוע. לא ידעתי צילום, לא הבנתי בעריכה, כתבתי סיפורים קצרים אבל לא בפורמט של תסריט", אומר יאיר. גם אחרי 4 שנות לימודים, דבר לא הכין אותם לעשיית הדבר האמיתי - כתיבת והפקת סרטי הגמר שנעשו בסמסטר האחרון ללימודיהם. השלושה ביימו שלושה סרטים קצרים שבולטים ביכולת להציג סיפורים מאוד אישיים בדרך לא יצירתית ולא שגרתית.

דוגמה לכך מתבטאת בסרט הקומדיה "להיות קופרמן" של הבמאי בני סניידר. סניידר, בן 30, גדל ועודנו מתגורר בירושלים, דבר המתבטא מאוד בלוקיישנים שאותם בחר עבור הסרט, ואת אהבתו לקולנוע ירש מאביו. בסרטו ביקש סניידר להתעסק בקשר בין דורי וגם ביחסי מוסר. הסרט מספר את סיפורו של אהרון קופרמן, בנו של שוטר מיתולוגי בשם איציק קופרמן ושוטר בעל מוסר עבודה קפדני המנסה לעמוד בזכות עצמו. מוסר זה יעמוד למבחן כאשר אביו נקלע לסיטואציה משונה. "הייתי סרן בצבא בתור קצין ת"ש", מספר הבמאי. "בכל השנים בצבא זה העסיק אותי. השאלה המוסרית של הדבר הנכון מול הדבר שמועיל. אני גם רואה את הדילמה הזו מול הרבה מאוד אנשים שסובבים אותי".

הסרט שלך מאוד דינמי מבחינת הקומיות שלו לצד אלמנטים דרמטיים. במקור, היה לך חשוב יותר ליצור סרט שיבדר את הקהל או סרט יותר דרמטי?

"רציתי בהתחלה לעשות אותו מאוד אפל ודרמטי, אבל אחרי כן הבנתי שבעזרת הומור אתה יכול להעביר משהו הרבה יותר נוקב וגם להעביר אותו בדרך קלילה יותר. אני באמת מושפע מההומור של האחים כהן שמעבירים נושאים מאוד כבדים דרך הומור ציני וטיפה אפל. הסרט שיצא בסוף הוא שילוב של שני הדברים".

[*]

(תמונה מתוך הסרט "להיות קופרמן" עם עמי סמולרצ'יק ושרון אלכסנדר)

סרט הרבה פחות קומי שגם כן מתעסק בדילמה אישית הוא "אחוות לוחמים" של יאיר מנחם אריאל. "אני במקור מתקוע שזה מושב שלצערי כרגע עולה לכותרות בסיטואציות קצת פחות נעימות ואני נשוי באושר לגפן, העורכת של הסרט, שאותה הכרתי במכללה. בגדול, אני ממש מאמין ביכולת של אמנות לתקשר בין אנשים", הוא אומר. הסרט עוקב אחרי מערכת היחסים בין איתי, החייל החדש בפלוגה, לבין מפקדו, אשר, החייל הוותיק ביותר בפלוגה שנוהג כרצונו בחייליו. איתי נאלץ לספוג את ההיררכיה הצבאית ורואה כיצד אשר מביא לייאוש את כל אחד מחברי הפלוגה, אך מה יקרה כאשר יגיעו מים עד נפש?

"במהלך הסרט הזה, הבנתי כמה קולנוע זה דבר שמאפשר לי לתקשר עם העולם באופן שאף פעם לא הצלחתי לתקשר קודם. לעולם לא הייתי יכול לפתוח את מה שאני מרגיש לולא הסרט הזה. פתאום אני מראה את הסרט הזה לאנשים ואני ישר פותח דיון על הנושא שלא יכולתי לפתוח לבד. למעשה, קולנוע מאפשר לי לתקשר". בסרט שלך אתה מאוד מבקר את עולם הצבא דרך הדמות של אשר, אבל אתה לא שוכח להראות דמויות צבאיות בכירות שמראות פן של צדק. היה חשוב לך להראות את הצבא בפן חיובי?

"שאלה מעניינת. אני מרגיש שלבוא ולהגיד אמירה על הצבא זה פחות נכון לי. הביקורת כאן היא חברתית. אני מבקר את ההיררכיה הפיקודית ומבחינתי זה משהו שיכול לקרות בכל מקום. בכל קבוצה יש את הבחור החדש שמגיע ומערער את מאזן הכוחות. מהתחקיר שעשיתי על הסרט אני גם יודע שהצבא יודע לטפל בדברים כאלו בעצמו. היום עושים הרבה עבודה על הנושא הזה של מפקדים בצבא".

את הסרט האישי ביותר מבין השלושה כתבה רוחמה ארנהלט בת ה-25. הסרט 'Give It Back' מציג בפנינו את יומה הראשון של אוליביה בת ה-12, עולה חדשה מארה"ב, בבית ספר דתי. היא פוגשת באלם, בן כיתתה האתיופי, אך הידידות הנרקמת מגיעה עם מחיר חברתי כבד. "זה התחיל משיעור כתיבה יוצרת שהיה לנו ב'מעלה' והיינו צריכים לכתוב על סוד שהיה לנו ואני כתבתי שהתאהבתי בילד ממוצא אתיופי שישב לידי. אני עליתי לארץ בגיל 4, אבל כל הזמן עשיתי הלוך חזור והלוך חזור בהתאם לעבודה של ההורים שלי. אז מאוד נוגע לי להיות הזרה", אומרת רוחמה כשנשאלה בנוגע למקור הסרט. "אבל הסרט לא מחקה אחר המציאות. במציאות פחדתי מדי להגיד לאותו ילד משהו".

יש בסרט עיסוק גזענות וזרות אך כל ההתנהלות נעשית בעולם מאוד תמים, עולם של ילדים. מה רצית להביע בכך שבחרת להראות את הנושאים האלו דרך נקודת מבטו של ילד?

"רציתי שכולם יבינו מה זה אומר להיות ילדה במקום שזר לה. לכן גם היה לי חשוב שהכול יעבור דרך החוויה של הילדה. גם מבחינת צילום ועריכה. היה לי חשוב שנרגיש את כל מה שהיא מרגישה, שנעבור את כל מה שעובר עליה".

מה היו הקשיים הכי גדולים בהפקת הסרט?

בני: "לדעתי הקושי הכי גדול היה בעריכה. אתה רואה את כל הסרט ופתאום חלק מהדברים שחשבת שיעבדו לא עובדים, חלק מהבדיחות לא מצחיקות ופתאום אתה מוצא את עצמך מבין ששום דבר שרצית לא עובד. אבל עבדנו על זה הרבה ופתאום יש רגע של קליק על נקודה ספציפית בסרט שפתאום עובדת. אז לפתע, הכול מתחבר ומתחיל לקבל את הצורה שרצינו". רוחמה: "הקושי הכי גדול שלי היה קושי הפקתי של לצלם ילדים. זה דורש הרבה אישורים. עצם הליהוק גם היה אתגר, למצוא שחקנים מתאימים. זה היה מלחיץ לביים אותם, לחשוב איך אני ניגשת אליהם".

יאיר: "היו לי שניים עיקריים, הראשון היה קושי כלכלי. ליצור בסיס צבאי זה דבר שבדרך כלל עולה כסף. הקושי השני הוא שברגע שאנשים הבינו על מה הסרט נסגרו בפניי הרבה דלתות. בסיסים לא הסכימו שנצלם אצלם, הרבה אנשים נרתעו לחלוטין מהרעיון, אבל זה רק נתן לי עוד מוטיבציה להמשיך ולחפש. בסוף הגענו למוזיאון אסירי המחתרות שפתח בפנינו את שעריו".

שאלה עבור יאיר ובני. שניכם עבדתם עם שחקנים מאוד מנוסים. יאיר עבדת עם תובל שפיר בתפקיד איתי ובני אתה עבדת עם עמי סמולרצ'יק ושרון אלכסנדר. כסטודנטים שזהו סרטם הראשון, איך הייתה החוויה?

יאיר: "האמת היא שזו הייתה חוויה מדהימה. להביא את תובל שפיר לסט היה מרגש וזה נתן לי את הביטחון כבמאי ותסריטאי שמישהו כמוהו האמין בסרט שלי. מהרגע הראשון שתובל היה און בורד זה כבר נהפך למשהו מאוד מיוחד. הרגשנו שיש לנו חיבור טוב ביחד ושאנחנו מבינים את העולם של הדמות. אני ממש הרגשתי שתובל סמך עליי וזה היה באמת מרגש".

בני: "חוויה מדהימה. שניהם היו באמת מקסימים באמת ברמה שאין לתאר. הם נתנו כל כך הרבה ביטחון ויכולת לעבוד. דוגמה מצוינת הייתה אחרי הפעם הראשונה שישבתי עם עמי ושרון, הם שאלו אותי המון שאלות והביאו הרבה דברים שלדעתם פחות טובים בתסריט וצריך לשנות. לקחתי את ההערות שלהם לתשומת ליבי וניגשתי יום אחרי למחשב עם הרבה משתנים בתסריט. בדיוק אז אני מקבל טלפון משרון שאמר לי: 'אנחנו שנינו אוהבים ומאמינים בך כבמאי, אנחנו כאן כי אנחנו חושבים שיש לך תסריט טוב ואתה תהיה במאי טוב'".

רוחמה, איך הייתה העבודה עם הילדים?

"ישבתי לבד עם כל אחד והסברתי לו את התפקיד ואת התסריט וגם את המשמעות שמגיעה מאחוריו.. כשהסברתי להם את המשמעות מאחורי הסרט הסתבר שהשחקנים הראשיים שלי גם כן עברו בריונות בדרך כלשהי. זה נתן להם המון מוטיבציה וגרם להם להרגיש סוג של שליחות בכל הנוגע לסרט".

מה אתם לוקחים אתכם מהלימודים ב'מעלה'?

רוחמה: "צריך ללמוד משהו בשביל לעשות אותו והדבר הכי חשוב לדעתי ש'מעלה' נתן לי זה ללמד אותי לאהוב את הסרט שעושים". יאיר: "זה נתן לי לסדר את הסיפורים שלי בפורמט של תסריט, כיצד לספר סיפור עם מבנה תסריטאי. פתאום הסיפורים שאני כותב קיבלו רקע פרקטי. חוץ מזה במעלה יש המון סובלנות והבנה, זה משהו שלא קורה בכל מקום". בני: "הלימודים עזרו לי כל הפן המקצועי של עריכה, אפקטים, צילום, האנשים. אני מאוד אהבתי לעבוד עם אותם האנשים שאני מכיר ועבדתי איתם. אתה מכיר אנשים דרך הלימודים האלו, מתפתח ונכנס לעולם הזה של קולנוע".

איפה אנחנו נראה אתכם בעתיד הקרוב?

רוחמה: "אני עובדת על סרט דוקומנטרי עם הקרן החדשה. זה סרט על 3 דורות של משפחה מאשקלון. הבן רוצה לעבוד במשרד החוץ ולייצג את הארץ והוא עדיין צריך לטפל בסבתא שלו ובאימא שלו. זה סרט על דילמות ויחס בין דורות. אני רוצה להמשיך לעשות סרטים אבל סרטים עם מסר. מאוד מעניין אותי להמשיך להתעסק בעולם הזה".

יאיר: "אני מקווה ש'אחוות לוחמים' יישלח ואולי גם יתקבל קצת לפסטיבלים. אני מתחיל לצלם משהו דוקומנטרי שמאוד בוער בי. סרט שמתעסק בזהות ישראלית דרך אנשים שבחרו לגור בחו"ל. אני גם כותב כרגע תסריט חדש. אני לא יודע עליו כרגע הרבה אבל מנחה אותי המשפט הזה- ילד שרב עם אלוהים על האהבה של אבא שלו".

בני: "אני מאוד מקווה שאני אצליח להמשיך לעשות פיצ'ר וגם סדרות. כרגע אני אעסוק בתחום העריכה. עולם הסדרות יותר מעניין אותי כי יש בו גם את היכולת לבנות עולם וגם מרחב תמרון של דמויות".

היום הפתוח הקרוב של בית הספר לקולנוע "מעלה" יתקיים ב-11.4 בבית הספר שבירושלים. פרטים נוספים באתר: בית הספר