Seret מהעבר: 30 שנה להמסכה

עבור אלו מבינניו שגדלו בשנות ה-90 "המסכה" היא חתיכת נוסטלגיה שיכולנו להנות ממנה עם כל המשפחה. המבוגרים כאבו את סבלו של הגיבור הלא יוצלח והתרגשו מכל תפנית, הילדים בהו בפליאה בג'ים קארי משחק דמות מצוירת וכולם צחקו יחד. כמעט קשה להאמין ש"המסכה" היה אמור להיות הפרדי קרוגר הבא.

לספיידרמן יש את המוטו המפורסם 'עם כוח גדול באה אחריות גדולה', אבל יוצרי קומיקס "המסכה" דגלו באמרה אחרת שרלוונטית יותר לימינו – 'כוח מוחלט משחית לחלוטין'. מסוף שנות ה-80 עד אמצע ה-90 פרסמה חברת "דארק הורס" קומיקס על מסכה מכושפת שכל הלובש אותה הופך לרוצח בעל כוחות על של דמות מצוירת. הפריט מחליף ידיים מספר פעמים אך התוצאה תמיד זהה, גם אם כוונות המשתמש טובות.

יוצר הדמות המקורי ומייסד "דארק הורס" - מייק ריצ'ארדסון, ניסה למכור את הרעיון כבסיס לסרט אימה כבר בשנת 1989. הסיפור עבר מספר גלגולים, כולל אחד שבו יצרן מסכות מוריד פנים מגופות ומלביש אותם על בני עשרה והופך אותם לזומבים. דמיינו ערב בילוי משפחתי עם הסרט הזה! כיוון ש"המסכה" תמיד נועד למחוזות האימה עם קורטוב של הומור, כסא הבמאי ניתן לצ'אק ראסל, מי שביים את "סיוט ברחוב אלם 3: לוחמי החלומות" משנת 1988. אבל ראסל לא רצה עוד פרדי קרוגר, הוא חשב שהקומיקס מגניב אבל אלים מדי והציע להפוך אותו לקומדיה ידידותית לכל המשפחה במקום.

עם כיוון חדש והרבה פחות דם "המסכה" נזקק לעלילה אופטימית בהרבה וגיבור חיובי שיילך איתה. בקומיקס אכן יש דמות שנקראת סטנלי איפקיס, הוא הראשון ללבוש את המסכה, אבל כאן הדמיון נגמר. סטנלי של הנייר מנצל את כוחותיו החדשים כדי לרצוח באכזריות כל אדם שאי פעם פגע בו בתור הרוצח 'ראש גדול'. הוא יצור נאלח שמת בשלב מוקדם, וטוב שכך.

סטנלי של המסך הגדול הוא איש נחמד שאוהב סרטים מצוירים ומשמש בתור שטיח לאנשים בחייו. אחרי ערב משפיל במיוחד הוא מוצא מסכה שמעניקה לו כוחות על ומשכיחה ממנו את העכבות. הנקמה לא מאחרת לבוא, אם כי הקורבנות יוצאים לרוב ללא פגע או עם צורך דחוף בפרוקטולוג לכל היותר. מכאן מנסה סטנלי לאזן בין המצפון שלו לבין הפיתוי שבא עם כוח חסר גבולות, בעוד הוא נקלע למזימה של המאפיה המקומית.

ככל שהפרויקט נטה לכיוון הקומדיה המצוירת, כך היה ברור שאת התפקיד הראשי צריך למלא שחקן יחיד במינו. שמות רבים עלו (כולל ניקולס קייג') אך הבמאי שם עין על קומיקאי צעיר בשם ג'ים קארי. באותו הזמן הוא היה ידוע בעיקר בתור הבחור הלבן מתוכנית המערכונים "In Living Color". הליהוק היה סיכון, אבל אחד שהשתלם בגדול. "המסכה" פתח את דלתות הוליווד עבור ג'ים קארי, אבל הוא לא היה הכוכב הצעיר היחיד שנהנה מהחשיפה. זה היה סרטה הראשון של קמרון דיאז, עד אז דוגמנית אלמונית. זמרת המועדונים הסקסית, טינה קרלייל, נועדה להיות הבחורה הרעה שמפתה את הגיבור אבל בתהליך הליהוק כולם התאהבו בדיאז. איש לא האמין שהיא המרשעת, אז הם פשוט שינו את התסריט והפכו אותה לאחת מהחבר'ה הטובים.

הכימיה בין השניים עובדת היטב, קארי במיוחד מצחיק ושובה לב בתור המסכה ואיפקיס. אבל הוא לקח את ההופעה רחוק אף יותר, תנועות הגוף והבעות הפנים שלו היו כל כך מוגזמות שהוא חסך להפקה כסף על אפקטים. הוא למד לנצל את התחפושת הרבה מעבר למה שאיש חשב אפשרי. השיניים הענקיות של המסכה היו אביזר לסצנות ללא דיאלוג אבל קארי ממש למד לדבר איתן, מה שהפך את הדמות למצחיקה ומטורפת הרבה יותר.

בתחילת שנות ה-90, אפקטים ממוחשבים עדיין לא השתלטו על הנוף הקולנועי ושימשו בעיקר כדי לגרום לדברים דמיוניים להיראות אמיתיים (תחשבו "פארק היורה"). "המסכה" שינה את המשחק כשעשה שימוש באפקטים דיגיטליים כדי לגרום למציאות להיראות כמו סרט מצויר של האנימטור טקס אייברי. עיניים קופצות מחוריהן ואנשים משתטחים כמו פנקייק הם רק חלק מהדברים שפתאום שחקנים בשר ודם יכלו לעשות על המסך. על פי דיווחים, אנשי האפקטים הדיגיטליים כל כך נהנו לעבוד על הסרט שהיה צריך לשחד אותם בבונוסים כדי שיעבדו על פרויקטים אחרים.

בהתאם לסגנון הקלאסי של הסרטים המצוירים של טקס אייברי, כל הסרט קיבל מראה רטרו. הסיפור התרחש בשנת 1994 אבל העיצוב, הבגדים והמוזיקה צעקו שנות ה-40. הסגנון העניק ל"מסכה" תחושה ייחודית ועל-זמנית. הופעת האורח של להקת "Royal Crown Review" בסצנת הריקוד במועדון אפילו תרמה לתחייה מחודשת של הסווינג מאוחר יותר באותו העשור.

אבל אם מדברים על מוזיקה, אי אפשר להתעלם מהפיל המרקד בחדר שהוא "Cuban Pete". הסצנה שבה המסכה מכשף את כל כוח המשטרה לבצע נאמבר מוזיקלי, צולמה במשך יומיים בלבד. ג'ים קארי, שבאמת שר, היה חולה בשפעת והקיא כל הערב הראשון אך נתן הופעה למרות הכל. הבמאי צ'אק ראסל זוכר את הצילומים בתור הערב הכי כיפי. האולפן לעומת זאת, רצה להיפטר מכל הנאמבר אבל השתכנע להשאיר אותו להקרנות מבחן. זו הייתה הסצנה האהובה על הקהל.

"המסכה" היה להיט אדיר והרוויח יותר מפי 15 מהתקציב המקורי שלו. הוא נותר סרט גיבורי העל הרווחי ביותר בהיסטוריה (ביחס לתקציב) עד "ג'וקר" בשנת 2019. עם הצלחה מסחררת כזו תכניות לסרט המשך לא איחרו לבוא. בשלב מסוים אפילו דובר שטינה תענוד את המסכה (בכל זאת אחרי סטנלי, החבר המאפיונר שלה והכלב, גם לה מגיעה הזדמנות) אבל שום דבר מזה לא יצא אל הפועל ובסופו של דבר קארי ודיאז פרשו שניהם מהפרויקט.

בשנת 2005 אכן יצא סוג של סרט המשך "המסכה חוזרת" אבל זו תפלצת קולנועית שעדיף לא להזכיר. לעומת זאת, ילדי שנות ה-90 אולי יזכרו את הסדרה המצוירת ששודרה במקור בין השנים 1995-1997. מאז היו שמועות על תחייה של המותג. בשנת 2019 יצא הקומיקס "The Mask: I Pledge Allegiance To The Mask" ששימש המשך לסיפור האימה המקורי.

פה ושם מעריצים התחילו ללחשש על האפשרות של החזרת "המסכה" לקולנוע לא בתור קומדיה אלא בגרסה האלימה של הקומיקס. זה רעיון מסקרן אבל לא ברור אם קארי ירצה לשחק רוצח סדרתי ירוק וכפי שסרט ההמשך הנוראי מוכיח, לא כל שחקן יכול לגלם דמות מצוירת - קטלנית או לא. עם המשך או בלי, "המסכה" נותר אחד מסרטי שנות ה-90 האהובים והאיקונים. עם שילוב של קומדיה, רומנטיקה, אקשן ומוזיקה, כל אחד יכול לבלות 101 דקות בכיף מול המסך. במילותיו של הבמאי עצמו "זה סרט וייב טוב ועד עצם היום הזה, הוא גורם לאנשים לחייך".

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן