Seret מהעבר: עשור למנדרינות

לריאליזם הקולנועי היסטוריה עשירה וענפה: מהניאו-ריאליזם האיטלקי פינת הוליווד של ויטוריו דה-סיקה עם "גנבי האופניים" עד לדוגמאות "כבדות" יותר של רוסליני ו-ויסקונטי; מהסקירה המדוקדקת של החברה היפנית ע"י יאסוז'ירו אוזו עד מעמד הפועלים הבריטי הנחנק בסרטיהם של מייק לי וקן לואץ'. רשימה זו לא תהיה שלמה אם לא נציין את אחד ממצטרפיה הטריים (אם 30 שנות קריירה יכולות להיחשב "טריות") והיצירתיים ביותר, שון בייקר.

מי שהפך בן לילה אחד – שבו גרף 4 פרסי אוסקר (בכך השתווה לשיא של וולט דיסני מ-1954 עבור מספר פרסי האוסקר הגדול ביותר עבור אדם יחיד בטקס אחד), כולל הסרט הטוב ביותר, עבור סרטו זוכה דקל הזהב "אנורה" – לשם נרדף ל"קולנוע עצמאי", החל את דרכו אכן כקולנוען עצמאי לגמרי – עורך לבד, מצלם לבד, מגייס את הצוות והקאסט שלו מהאנשים שהכיר, בחייו ואף ברחוב. לרגל מלאות עשור ליצירה ששמה אותו על המפה ורגע לפני הקרנת המחווה בסינמטק ת"א ביום הנראות הטרנסי הערב (30 במרץ) חזרנו לסרט קטן, אפקטיבי ואותנטי בשם "מנדרינות" ("Tangerine") – שהוא הכל מלבד "סרט של זוכה אוסקר".

ספק קומדיה, ספק דרמה, ספק דוקו – "מנדרינות" עוקב אחר המשוחררת הטרייה מהכלא בערב חג המולד, עובדת המין הטרנסית סין-די רלה (קיטאנה קיקי רודריגז), שמגלה לתדהמתה שבן זוגה/הסרסור שלה צ'סטר (ג'יימס רנסון) לא נותר נאמן לה ובגד בה. זועמת, היא יוצאת עם חברתה אלכסנדרה (מיה טיילור) – אף היא עובדת מין טרנסית – לאתר את בן הזוג הבוגדני במעין אודיסיאה קטנה וחייתית בלילה אחד ברחובות הלא זוהרים של הוליווד.

מסצנת הפתיחה, שבה שתי הגיבורות חולקות דונאט על שולחן בצבע צהוב פסטל, "מנדרינות" עובד בקצב אחר ובאווירה אחרת, שמתעלה על הגדרה חד משמעית – לא פיקציה, לא מציאות, לא ריאליזם מוחלט אך גם לא ייפוי המציאות. לא מעט מהאווירה הזו, נובעת מצורת העבודה של בייקר על הסרט. מבוסס על חוויותיהן האמיתיות של צמד השחקניות הראשיות, הסרט צמח מפגישתו המקרית של הבמאי את רודריגז וטיילור במרכז הגאה בלוס אנג'לס ומהצעתו של היוצר/שחקן מארק דופלאס לממן את סרטו הבא של בייקר.

הבמאי העצמאי לקח את הצעתו הנדיבה של דופלאס (עלות הסרט – 100 אלף דולר בלבד) ובעקבות ניסוי בצילום במצלמת אייפון שראה באתר "Vimeo", החליט בייקר - והצלם שלו רדיום צ'ונג – לצלם את הפרויקט באמצעות שלוש מצלמות אייפון 5S, שאפילו לתקופתו נחשב דגם "ישן". במקום "דולי" כנהוג, את ה"Tracking Shots" צילם בייקר במצלמת האייפון בעודו רוכב על אופניים. מה שנדמה לרבים כירידת מדרגה היווה עבור בייקר אפשרות "לצלם באותו האופן שסרג'יו ליאונה צילם מערבונים", לדבריו.

"כל הסרטים שלי מנסים לתפוס את החיים ברחוב ומצולמים באופן שלא מושך אליו תשומת לב", אמר בייקר, "אבל השימוש בטלפונים חכמים בסרט הזה רק הגדיל את היכולת לעשות זאת". שתי נקודות יכולות להתעורר מהציטוט ביחס רטרוספקטיבי לסרט: האם השימוש במצלמת אייפון הוא גימיק ותו לא? והאם סיפור על עובדת מין טרנסית במצוקה הוא סיפור שבייקר, כגבר לבן וסטרייט, "יכול" לספר? התשובות שלובות זו בזו. נדמה שכפי שהאייפון הוא אקסטנציה של בייקר עצמו וניסיונו להיטמע בסביבה לצד מושא סרטו, השימוש במכשיר בגלל היותו מכשיר פופולרי פחות מעניין את בייקר – במילים אחרות, הדרך להצגת המציאות שנסתרת מעינינו איננה כה חשובה, כשהתוצר הסופי חשוב בהרבה.

באותה המידה, בתור קולנוען שמגיע לתווך לקהל חיים שלרוב אינו מכיר – וכאלה שלבטח אינו רואה בסרטים הוליוודיים – בייקר לא מבקש לייצג עמדה מוסרית אבסולוטית או להעמיד את עצמו "מעל" למושאיו, כדי להראות להם את "הדרך הנכונה". בשום רגע ב"מנדרינות" בייקר לא שופט את החלטותיה של סין-די ובשום רגע ב"אנורה" אנני לא "מוענשת" על ההחלטות הפזיזות שהיא מבצעת. נדמה שיותר מכל, בייקר רוצה להציג לנו חיים אחרים, רחוקים בהרבה משלנו, שלא מתנהלים בדיכוטומיה של "שחור" ו"לבן" אלא נעים בתחום האפור. חיים של אנשים שעבור רובנו הם לא יותר מ"רעשי רקע", חלק "לא משמעותי" בחברה יצרנית.

"מנדרינות" זכה לביקורות מהללות כשהוצג לראשונה בפסטיבל סאנדנס 2015, והתניע את הקריירה של בייקר אל עבר המיינסטרים אחרי 15 שנים של קולנוע שוליים. סרטים כדוגמת "פרויקט פלורידה" (2017) ו"טיל אדום" (2021) המשיכו את החיבה של בייקר לזר והמוזר בחברה האמריקאית – הרחק מה"סקסיות" של הדימויים ההוליוודיים - והגדילו את המוניטין שלו כבמאי אמנות ייחודי, שראוי שישימו לב אליו. משם, הדרך לאוסקר, מפתיעה ככל שתהיה, הייתה סלולה. עדיין, צפייה מחודשת ב"מנדרינות" נועדה להזכיר לנו – הקולנוע של בייקר הוא על אנשים, עבור אנשים. "רציתי שהסיפור יהיה אותנטי ואמיתי באופן ברוטאלי, ושהוא יהיה מצחיק", אמרה מיה טיילור על העבודה עם בייקר, "והוא עשה זאת באופן מושלם". גם עשור אחרי – היא צודקת.

הסרט "מנדרינות" מוצג הערב (ראשןו, 30.3) בשעה 21:00 בסינמטק ת"א. קוד הנחה מיוחד לגולשי האתר - SERET - כרטיס במחיר של 30 ש"ח במקום 48 שקלים. לרכישה - לחצו כאן. לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן