למה לא שמעתם על...

מאת: יאיר הוכנר

"תודה שעישנתם" סרטו העצמאי של ג'ייסון רייטמן הכניס $24,627,629 ונחשב לאחד הסרטים העצמאים המצליחים של השנה החולפת. הסרט זכה לביקורות טובות מאד בארה"ב וגם הקהל אהב אותו. "חברות עם כסף" סרט עצמאי שעלה חצי מיליון דולר בכיכובן של ג'ניפר אניסטון, פרנסיס מקדורמנד, גו'אן קיוזק וקתרין קינר הכניס עד היום בארה"ב $13,329,583 תסכימו איתי שאפשר להגדיר את הסרט כהצלחה. שני הסרטים המצויינים הללו מוקרנים בימים אלו אצלנו בבתי הקולנוע ("חברות עם כסף" עלה ב- 13 ביולי ו-"תודה שעישנתם" עלה שבוע אחר כך, ב- 20 ביולי). אולם, רוב הסיכויים שלא ראיתם את הסרטים הללו בקולנוע וסיכויים גבוהים יותר שאפילו לא שמעתם עליהם.

מדוע לא שמעתם על שני הסרטים המצליחים או על הסרט הצרפתי הצנוע "אין מקום לאהבה"?

[*]

לפני כחודש וקצת הוחלט שצריך ליצור חרם על מבקרי הקולנוע ולדרוש מהם לא לפרסם ביקורות על סרטים ביום שהם יוצאים לאקרנים (חמישי) אלא לדחות את העלאת הביקורות ליום ראשון שאחרי סוף השבוע. החרם נבע בגלל טענה שביקורות הקולנוע פוגעות בהכנסות של מפיצי הסרטים בארץ.

עוד באותו שבוע התברר שלא כל המפיצים וחברות יחסי הציבור עומדות מאחורי ההחלטה הזאת ונכון להיום נשארו רק כמה חברות חברות בודדות (אם כי בעלות משמעות גדולה בתחום הפצת הסרטים בארץ). החברות שעדיין מחרימות הן חברת "יונייטד קינג" לה איש יחסי ציבור פנימי ונכון להיום עושה הקרנות אך ורק לסרטים הישראלים ומשרד יחסי הציבור שמייצג את חברות ההפצה "פורום פילם", "א.ד.מטלון" ו"סרטי שפירא".

[*]

עושה הרושם שהחרם של אותם מפיצים פוגע בעיקר בסרטים הקטנים, העצמאים, שמבקרי הקולנוע דווקא כול כך אוהבים.

בשבוע הרביעי בו מוצג "חברות עם כסף" בבתי הקולנוע בישראל מסתבר שהוא לא עושה כול כך הרבה כסף. הוא מוקרן בבית קולנוע אחד בלבד בתל אביב ומוקרן בו פעמיים ביום, בקומפלקס הקולנועים החדש, yes planet הוא רק פעם אחד ביום, בשעה תמוהה יחסית (רבע לתשע בערב) ויד עוד מספר מאוד מצומצם של עותקים ברחבי הארץ (כולל חיפה שלא ממש מפעילה בתי קולנוע בימים אלו).

[*]

הסרט הקטן של ניקול הולופסנר שביימה לפני שנים מספר את הלהיט העצמאי "ממש מושלמות", כמעט ונעלם מהמסכים למרות השתתפות של ג'ניפר אניסטון, אחת מכוכבות הקולנוע המצליחות של תקופתנו ושלוש שחקניות אופי מוערכות, (אחת מהן זכתה באוסקר ושתי האחרות היו מועמדות).

מקרה דומה מתרחש עם הסרט "תודה שעישנתם". הלהיט האמריקאי העצמאי שמתהדר ברשימה מרשימה של שחקנים: אהרון אקהרט, מריה בלו, אדם ברודי, קייתי הולמס, רוב לאו, רוברט דובאל, קמרון ברייט, וויליאם ה. מייסי וסם אליוט. בסוף השבוע השלישי שלו בבתי הקולנוע בארץ הוא מציג רק בשלוש ערים: ירושלים, רמת גן שבהם הסרט מציג רק בשעה שבע בערב ובתל אביב הוא עדיין מציג שלוש פעמים ביום. בהקרנה שנכחתי בה בסוף השבוע השני להקרנתו נכחו באולם עשרים איש בלבד, כאשר באולם של הסרט הצרפתי, "אין מקום לאהבה" לא היתה נפש חיה וזה בסוף השבוע השני להקרנתו.

[*]

השאלה הנשאלת היא מה היה קורה אם מבקרי הקולנוע היו מוזמנים לצפות בסרטים והיו ממליצים עליהם. האם הסרט העצמאי בכיכובה של ג'ניפר אניסטון היה מצליח יותר? האם "תודה שעישנתם" היה הופך ללהיט גם בישראל? חובבי הקולנוע האיכותי והעצמאי בישראל מאוד מושפעים מהביקורת אחרת קשה להסביר את העובדה שסרט לא נגיש כמו "מחבואים" יכול להביא לבתי הקולנוע 60 אלף איש ולהפוך ללהיט.

בעצם בתי קולנוע לב וסרטי שני מסתמכים על ביקורות הקולנוע מאחר והסרטים שהם מפיצים הם בד"כ קטנים ואיכותיים. לעומתם "א.ד.מטלון" מתמחה בשוברי קופות ובהחלט לא מבינה שהצלחתם של סרטים קטנים נובעת בעיקר מהביקורות הטובות. לפעמים עושה הרושם שכול מה שמעניין אותם זה לפרסם באגרסיביות את "גארפילד 2" אחד הכישלונות הכלכליים והביקורתיים הגדולים ביותר לשנת 2006.

[*]

"סרטי שפירא" המשתתפים בחרם נוקטים בדו פרצופיות. מצד אחד הם לא מזמינים מבקרי קולנוע להקרנות שלהם ומצד שני מצטטים אותם בפרסומות לסרטים שלהם ("רומן קרימינלי" ו"לאסי").

סרטי שפירא מפיצים בעיקר קולנוע אירופאי ועצמאי והסרטים שלהם זוכים לתשומת לב בעיקר בשל הביקורות הנכתבות בסופי השבוע. החרם שבו הם נוטלים חלק בעצם היה עלול לגזור גזר דין מוות על חברת ההפצה הקטנה שבסוף השבוע השני להקרנתו של "רומן קרימינלי", לא התביישה לרשום את שמו של יהודה סתיו מבקר הקולנוע של ידיעות אחרונות עם ארבעת הכוכבים שהוא נתן במרכז הפרסומת מבלי שהזמינה אותו להקרנה. אותו מקרה היה עם מבקר הקולנוע יאיר רוה שלא הוזמן להקרנה אך מצא את שמו על הפרסומת לסרט. על פי הבלוג של רוה (http://cinemascope.co.il/) הוא יצר קשר עם סרטי שפירא וביקש שיסירו את שמו וביקורתו מהפוסטר.

[*]

לעומתם "פורום פילם" ו"א.ד.מטלון" אף פעם לא הצטיינו בקידום סרטי איכות או יצירות קטנטנות, אם הם לא מועמדים בטעות לאוסקר יש סיכוי שהם אפילו לא יגיעו למסך הקולנוע בישראל.

שתי החברות משמשות כסניפים של חברות הפצה אמריקאיות גדולות ולא באמת זקוקות לביקורות כי מרבית הסרטים שלהם הם שוברי קופות הוליוודיים שבני נוער וילדים ילכו לראות גם אם הביקורות על הסרט מחורבנות.

[*]

אבל חרם וקוץ בו, "א.ד.מטלון" שמפיצה את "תודה שעישנתם" ו"חברות עם כסף" בעצם גזרה גזר דין מוות על שני הסרטים העצמאים הקטנים שהיו זקוקים באופן נואש לביקורת טובה ביום חמישי בבוקר. החברה שמתמחה בקולנוע אמריקאי מסחרי נתקעת מדי שנה עם סרטים איכותיים כמו "חיים בין השורות", "דרכים צדדיות" או "טרומן קפוטה" ולא ממש יודעת איך למכור אותם. הכלי המרכזי להבאת אנשים לאולמות הקולנוע לסרטים מסוג זה היא ביקורות.

פרנסואה טריפו אמר פעם, "ביקורת על הפקה הוליוודית גדולה משולה לביקורת על גלידת וניל". המפיק ניק פאואל טען שלביקורת יש תפקיד חשוב ביותר בעיקר בסרטים קטנים ושהביקורת הראשונה שפורסמה ב"וארייטי" על סרטו "משחק הדמעות" קבעה את גורלו.

[*]

כולנו יודעים שלא משנה מה יכתבו על "שודדי הקריבים 2" הסרט יצליח (ועובדה שכך, בכל העולם הסרט סופג ביקורות קטלניות ועדיין הוא אחד הסרטים הריווחיים של כל הזמנים) וכך גם על חלק גדול מהבלוקבסטרים שמערך הפרסום ויחסי הציבור עושה עבודה טובה (שבעיקרה היא שטיפת מוח) שגורמת לאנשים להגיע לבתי הקולנוע ביום יציאת הסרט.

השאלה הנשאלת היא האם אותם אנשים שבאמת אוהבים קולנוע ולא רק שוברי קופות לא זכאים לדעת שיש סרטים קטנים ואיכותיים חדשים שעולים על המסך בארצנו? או שכול מה שהקהל הישראלי צריך לצרוך מבחינת "פורום פילם" ו"א.ד.מטלון" הם סרטים הוליוודיים גדולים שנדחפים ע"י משרדי יחסי ציבור לכול מדיה אפשרית?