לא נפסיק לשיר: חמישה סרטים מוזיקליים לא שגרתיים

הנסיכה בעור החמור (1970)

לאחר שהוכתר ז'אק דמי כאחד מהיוצרים פורצי הדרך והמוערכים ביותר בתקופתו, לא רק בצרפת אלא גם בעולם כולו, עם סרטים כמו ''מטריות שרבורג'' האקספרימנטאלי (בו כל משפט מולחן ומושר), ו''העלמות מרושפור'' המתכתב עם המיוזיקל ההוליוודי (הכולל הופעת אורח של ג'ין קלי) - יצר דמי את הסרט "Peau d'ane" (ובתרגום חופשי ''עור החמור''). הסרט, שנראה כמו גרסת לייב אקשן היפר-פנטסטית על סטרואידים של סרטי דיסני, מציג את סיפורם של מלך, מלכה ובתם היפהפייה (קתרין דנב האייקונית), החיים יחד באושר ועושר.

כאשר המלכה מצויה על ערש דווי, היא משביעה את בעלה לשאת אחריה לאישה רק מישהי טובה ויפת מראה כמוה. בקשה לגיטימית בסך הכל. הדברים הופכים להרבה פחות לגיטימיים ברגע שהמלך מבין שהאפשרות היחידה העומדת בפניו (בעצתה של הפיה הטובה) היא לשאת לאישה את בתו - העומדת בכל תנאיה של מלכתו המנוחה. כשזו מסרבת לו, מחליטה הנסיכה לברוח כשהיא לבושה בעורו של חמור פלא, ומתחזה למעין לכלוכית פשוטת עם, כשהיא מבקשת למצוא מחסה בכפר קטן ומרוחק מהטירה ומאביה. שם, מתפתח סיפור אהבה בינה לבין נסיך אצילי מממלכה שכנה, בעודה מנסה להתחמק מחיפושיו של אביה אחריה.

אמריקן פופ (1981)

אנימציה מוזיקלית למבוגרים, יפהפייה ומרגשת. ''אמריקן פופ" הינה סאגה משפחתית המתמקדת בסיפורה של משפחת מוזיקאים יהודית, אשר מהגרת מהפוגרומים של רוסיה אל ארצות הברית של המאה ה-19. מאז אותו הרגע, עם השתקעותה של המשפחה במקום החדש, בני אותה המשפחה, מלווים לאורך ארבעה דורות את ההתפתחויות המוזיקליות הפופולריות בארצות הברית, עד לשנות ה-80 של המאה ה-20.

האנימציה בסרט, שנעשתה ברובה בטכניקת רוטוסקופיה (טכניקה שבה האנימטורים משתמשים בצילומים קיימים של השחקנים, על מנת ליצור את הפריימים המצויירים), משלבת טכניקות אנימציה רבות ובין היתר גם צילומי ארכיון, ומהווה מעין מסע מצמרר של המשפחה לאורך ההיסטוריה המוזיקלית האמריקאית- היסטוריה המתבררת להיות כאובה, קשה וחסרת מזל, ובכך חושפת גם את החלקים הפחות זוהרים של תעשיית המוזיקה האמריקאית לאורך השנים תוך שימוש בלהיטים מוכרים של כוכבים על-זמניים.

מטבעות מן השמיים (1981)

הסרט ''מטבעות מן השמיים'', מבוסס על סדרה של ה-BBC העונה לאותו השם, ונוצרה על ידי התסריטאי המיתולוגי- דניס פוטר ("הבלש המזמר"), עוקב אחר דמותו של ארתור פרקר, מוכר תווים אשר אהבתו למוזיקה, לנשים ולחיי הזוהר, כמו כן תשוקתו לחיות חיים גדולים מהחיים עצמם - כמו של האמנים אותם הוא מעריץ - מובילים אותו במורד חלקלק וחושפים סיפור קשה הכולל אכזבות, דיכאון, כפייה ומוות.

לצד הנושאים הקשים הללו, הסרט בוחר להזכיר לנו שוב ושוב דרך הדמויות השונות את הפיתרון לכל הבעיות והטרגדיות הסובבות אותן- פיתרון שגלום במיתוס הבידור ובנאמברים המוזיקלים המוכרים, הנוסטלגיים והמזוהים עם תרבות מחזות הזמר (ומלווים בליפ סינק של הדמויות בסרט, כשקולם הוא קול המבצעים המקוריים של השירים) ומציגים את הפער בין המציאות לבין עולם הדימיון האסקפיסטי המוצע לנו על ידי תרבות הפופ ובין היתר גם על ידי מחזות הזמר.

ווקס לוקס (2018)

אם יש דרך לתאר את הדרמה המוזיקלית ''ווקס לוקס'' בשתי מילים, אין ספק שהמילים האלו יהיו ''בלתי רגיל''. הסרט המחולק לשלושה מערכות (ומסופר בקולו של ווילם דפו), מציג את סיפורה של סלסט (נטלי פורטמן), ילדה בת 13 המוצאת את עצמה אחת הניצולות היחידות ממקרה ירי שאירע בבית ספרה. כשזו מנסה להחלים מפציעותיה הפיזיות והנפשיות, חושפת סלסט את כישרונה המוזיקלי ומפתחת מתוך הטראומה שחוותה קריירה מוזיקלית משגשגת לצד המנהל המוזיקלי שלה (המגולם על ידי ג'וד לאו).

לאורך הסרט אנו, הצופים, עדים לקשיים השונים אותה חווה סלסט בהתמודדותה בתוך תעשיית המוזיקה, והתהליך שהיא עוברת במסגרתה - מסע אשר נחתם במערכה השלישית המהווה מעין הופעה חיה של סלסט שבמסגרתו היא חותמת את התהליך והחוויות הקשות אותן עברה לאורך הסרט כולו.

הדוויג והשארית העצבנית (2001)

אופרת הדראג-פאנק-רוק שהייתה למחזמר קאלט בימתי, והפכה לסרט קאלט, מציגה את סיפורו, מאוויו, וחוויותיו של פליט מזרח-גרמני, אשר עשה ניתוח לשינוי מין בעקבות אהבתו לקצין אמריקאי. כשהניתוח נכשל, ומשאיר את אותו פליט גרמני - שכעת נקראת הדוויג - עם מה שהיא מכנה כ''שארית עצבנית''- השניים מגיעים לאמריקה. שם, הדוויג ננטשת על ידי אהובה ומקימה להקת רוק היוצאת לסיבוב הופעות בברים ומוטלים זולים ברחבי אמריקה כדי להצליח ולהתקיים.

הסרט אשר נכתב, בויים ואפילו גולם בתפקיד הראשי על ידי ג'ון קמרון מיטשל (תפקיד שזיכה אותו במועמדות לפרס גלובוס הזהב) מבוסס על עידן הגלאם-רוק של דיוויד בואי ואמנים אמריקאים ובריטים אחרים משנות ה-70/80 אשר היו חלק מתופעת הג'נדר-בלנדר של אותה התקופה שגוזרת מתוכה משמעויות רבות עמוקות לא רק לקהילה הלהטב''קית.