דני ענק: 5 סרטים שמוכיחים שהקולנוע הדני הוא מהגדולים ביותר

במהלך שנות ה-70 הקולנוע הדני ידע נפילה קלה במעמדו. מה שהחל במותו של אחד מגדולי הבמאים, קארל תאודור דרייר, נמשך לתקופה ארוכה שבה לא נמצא יורש. במאים דנים נחלו הצלחה חלקית מסביב לעולם אך זכו להתעלמות ניכרת מארצם ומולדתם, אך דווקא בתקופה זו גדלו היורשים של דרייר. עשור מאוחר יותר, קרן הקולנוע הדנית החלה להגביר קצב והצהירה כי היא תשתתף במימון הוצאות של סרטים דניים ללא שום הבדל הנוגע לנושא של הסרט או הבמאי שמאחוריו.

תקופה חדשה החלה, תקופה של במאים שלא פחדו להשתמש באמצעי מבע מהפכניים ותקופה של יוצרים עצמאיים שלא פחדו ליצור סרטים אמנותיים ובעלי אמירה נוקבת וישירה. לכבוד צאת הסרט הדני "האשמים" אני מציג בפניכם חמישה סרטים מומלצים של כמה מגדולי הבמאים (והבמאיות) של הקולנוע הדני שמהווים הוכחה נוספת מדוע הקולנוע של המדינה הסקנדינבית הוא מהחשובים בהיסטוריה של הקולנוע.

לשבור את הגלים (1996)

במאי: לארס פון טרייר

פותח את הרשימה היוצר הדני המפורסם ביותר כיום ומהבמאים שפתחו את הגל החדש של הקולנוע הדני – לארס פון טרייר. הבמאי מעורר המחלוקת יצר את סרטיו הראשונים בגיל 10(!) ומאז רק המשיך ליצור שאלות, פרובוקציות, דעות שונות ואמנות אחת גדולה. "לשבור את הגלים" גם היה מהסרטים הראשונים לתמוך במהפכת ה'דוגמה 95', תנועה שפון טרייר היה שותף לה וכללה חוקים הנוגעים לריאליזם וכוללים בין השאר איסור בשימוש באמצעים מלאכותיים, תאורה או תפאורה).

הסרט עוקב אחרי בס, אישה צעירה המטופלת בתרופות לאחר שסבלה מדיכאון. היא מתאהבת ביאן, העובד באסדת קידוח, והזוג נישא באושר. אך אחרי ירח הדבש, יאן נפגע מתאונת עבודה קשה שבה הוא נהפך למשותק בכל גופו. בעוד שהוא מאבד כל יכולת לפעילות מינית, הוא מבקש מאשתו הטרייה להוכיח את אהבתה בכך שתספר לו על משכבה עם אנשים זרים.

כמו כל סרט של פון טרייר זהו גם סרט מאוד לא פשוט לצפייה שהייסורים שבו באים לידי ביטוי בכל תנועה של אמילי ווטסון. למרות שמדובר בסרט אישי מאוד, "לשבור את הגלים" מייצג נהדר את הדני הפשוט. זה שדואג לאשתו, דואג לסיפוקו המיני, מתייעץ עם גורמים גדולים ממנו (במקרה הזה מדובר באלוהים בעצמו) ובעיקר מייצג את הקושי הקיומי של האנשים שחיים בחזית אירופה. קלאסיקה שקשה להישאר אדישים אחרי הצפייה בה.

בעולם טוב יותר (2010)

במאית: סוזנה בייר

זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר של שנת 2010 הוא יצירת המופת של סוזנה בייר, הבמאית הדנית המצליחה ביותר כיום. למרות שמאז גם הספיקה לעשות סדרת טלוויזיה עם טום הידלסון וסרט נטפליקס מצליח במיוחד עם סנדרה בולוק ("קופסת הציפורים"), ההישג הראשון שלה בהוליווד היה עם הסרט הדני הזה. הסרט מספר את סיפורו של רופא דני המנסה לשלב בין הצלת נפשות במלחמת אזרחים אפריקאית ואת סיפורו של בנו הנמצא אי שם בדנמרק ומנסה להתגונן מבריונים שכונתיים ומבליט את קווי הדמיון בין הבריונות בבית הספר לזו העקובה מדם באפריקה. ללא ספק סרטה הטוב ביותר של בייר, שכהרגלה עוסקת בשאלות מוסריות ומעמידה את הדמות ואת כל עולמה במבחן אידיאולוגי-חברתי.

בייר שייכת להפך הגמור מפון טרייר. אם הבמאי הוותיק מעדיף ריאליזם עד כדי כאב, הרי שבייר היא הרבה יותר חופשיה ונוטה לכיוון הרבה יותר אופטימי. גם סרט זה, על אף סוף מעט קודר ואווירה של מלחמה מתמשכת, שומר על גישה אופטימית שמבטיחה עולם טוב יותר.

יום הזעם (1943)

במאי: קארל תאודור דרייר

אנחנו עוברים לזמנים הרבה פחות מודרניים. זמנים שבהם דנמרק הייתה תחת שלטון נאצי, העולם געש תחת מלחמת העולם השנייה ועולם הקולנוע כמעט ונעלם משמי אירופה. זו הייתה בדיוק העת שבה גדול הבמאים הדניים יצא מהפסקה בת 9 שנים מעשייה קולנועית והוציא את המטאפורה שלו לשלטון הנאצי- "יום הזעם".

בצל ציד מכשפות בכפר דני של המאה ה-17, אשתו הצעירה של כומר מזדקן מתאהבת בבנה החורג וכך מובילה את אנשי הכפר נגדה. דרייר ראה את אכזריותם וגזענותם של הנאצים ואת יחסם המשפיל כלפי הקהילה הדנית, למרות שאף אחד בסרט לא עונד צלב קרס אי אפשר שלא לראות את הפחד והמצוקה של אז בתור אלגוריה יפהפייה של הבמאי. עירום מרומז, סצנות עינויים ואמירה נוקבת שהיו שערורייתיים באותם זמנים.

אולי כיום הסרט נחשב לקלאסיקה נשכחת, אך עבור דרייר מדובר בסרט ומסר שעבורם הוא סיכן את חייו. הסרט עיצב את המשך דרכו של הקולנוע הדני ואף סלל מחדש את דרכו של דרייר, שהיה בנפילה כלכלית ומסחרית בעקבות סרטו הקודם ("ומפיר" מ-1932), ולדעת כתב זה מדובר באחד הסרטים היצירתיים והמדהימים ביותר שנוצרו בדנמרק.

החגיגה (1998)

במאי: תומס וינטרברג

סרטו האפל של אחד מהיוצרים המרכזיים בתנועת הדוגמה 95 עוקב אחרי מסיבת יום הולדת רחבה שנערכת עבור אב המשפחה. בעוד שהשמחה גועשת, הבן הצעיר והשמח פחות מתחיל לאט לאט לחולל משבר של אמון בנוגע למשפחה, והאמת שמסתתרת מאחורי האב הנערץ מתחילה להיחשף.

קראתי פעם את וינטרברג אומר: "הנורמליות היא האויב שלי". בסרט הזה הוא קורא תיגר על כל מה שנורמלי ומנסה לזייף את מה שאמיתי. וינטרברג אף שואל את השאלה המעט פילוסופית - האם כדאי בכלל לחשוף את האמת או שמא ישנם דברים שעדיף להשאיר מתחת לפני השטח? מבעד לעדשה ניתן לראות שזהו סרטו האישי ביותר של הבמאי והוא גם מחשיב אותו לסרט שבו הוא הרגיש שאמר את כל מה שרצה לומר.

פושר (1996)

במאי: ניקולס וינדינג רפן

מי שסוגר את הרשימה הזו הוא סרטו הראשון של הילד הרע ביותר בדנמרק. בעוד שדרייר ובייר אהבו להתעסק בגלובליות ופון טרייר ווינטרברג נהגו לעסוק בדני הפשוט, רפן עזב את השטויות והתמקד במה שבאמת מעניין את הקהל - אקשן, סמים, מתח ואלימות הלקוחים הישר מעולם סרטי הפשע והפילם נואר.

"פושר" מביא בפנינו שבוע אינטנסיבי מאוד מחייו של פרנק, סוחר סמים זוטר. פרנק מסתבך עם עסקה שנכשלה ונשאר בחוב עצום לאחד מאדוני הפשע הגדולים בעיר. רפן, שהיה רק בן 25 בעת יציאת הסרט, מציג בצורה משעשעת אם כי קודרת להפליא את עולמו של פושע נואש שיעשה הכול כדי לצאת מהצרה שאליה נקלע. סרט שהציג בפנינו את כשרונו של השחקן מדס מיקלסן, שנהפך במהרה לגל גדות של דנמרק עם הופעתו בסרטים הוליוודיים כמו "קזינו רויאל" וגם הקפיץ את הקריירה למי שיהפוך לאחד הבמאים המצליחים ביותר של דנמרק עם סרטים כמו "ברונסון" ו"דרייב".

ואם חמשת הסרטים האלו לא הספיקו לכם, בסוף השבוע יעלה "האשמים" של הבמאי גוסטב מולר (שראיון מיוחד עמו לאתר תוכלו לקרוא כאן) הסרט זכה בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם והיה מועמד ברשימה המקוצרת לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר. "האשמים" עוקב אחר אסגר הולם, קצין משטרה המשרת כמוקדן במוקד משטרתי ועונה לשיחת חירום מאישה חטופה. כשהשיחה מתנתקת לפתע, מתחיל מרדף אחר האישה והחוטף. חמוש בטלפון בלבד, יוצא אסגר למרוץ נגד הזמן. עד מהרה הוא מבין שמדובר בפשע גדול בהרבה משחשב. ייחודו של הסרט הוא שהוא מתרחש במוקד המשטרתי בלבד, כשאת כל הדרמה המתרחשת מחוץ לו שומע הצופה על הקו ונאלץ להשלים בדמיונו.