סרטו החדש של הבמאי פרננדו לאון דה אראנואה ('ימי שני בשמש', 'נסיכות') הוא לא יצירה קולנועית גדולת מימדים, נהפוך הוא: מדובר בסרט קטן שמרביתו מתרחש בדירות אפרוריות בשכונות עוני ומעמד הביניים בספרד האורבנית והלא תיירותית של ימינו. הסרט מפתיע בפשטותו אך זהו גם סוד קסמו של "אמאדור". למרות הנושאים שהוא עוסק בהם - חיים, מוות, המצב הכלכלי, מהגרי עבודה, ושאר ירקות, זהו סרט קטן ומקסים שיגרום לכם לחייך ולשכוח לרגע מהצרות של היומיומיות כי הצרות של מרסלה הגיבורה הצעירה הרבה יותר גדולות.מרסלה, היא מהגרת עבודה כמו בן זוגה, חבריה ושכניה. הם הגיעו מדרום אמריקה לספרד כדי למצוא עתיד טוב יותר אבל במקום זאת היא מוצאת את עצמה בדירת חדר עם בן זוג לא מוצלח שעוסק בפשיטה על שוק הפרחים, גניבת עודפים ומכירתם ברחובות העיר. כאשר המקרר הישן של הזוג הצעיר שובק חיים מרסלה נאלצת למצוא עבודה נוספת מלבד העסק המקרטע של בן זוגה כדי לממן מקרר חדש. עבודה קלה יחסית - לשמור על אמאדור, קשיש חביב השוהה רוב היום במיטתו, צופה בטלוויזיה או מרכיב פאזלים של נוף.
פרסומת
בני משפחתו של אמאדור נסעו לכפר כדי לבנות לעצמם כפר נופש. בינתיים מתפתח בין השניים קשר עדין והיא מצליחה להתחבב על הזקן הנרגן. מרסלה מקבלת מקדמה, קונה מקרר לבן זוגה ובטוחה שבעיותיה נפתרו אך רק כשבוע לאחר שהחלה לעבוד אצל הקשיש הוא נפטר. מרסלה מוצאת את עצמה בדילמה – האם לעדכן את המשפחה או להמתין עד סוף התקופה שהיא נשכרה כדי לטפל בו על מנת לקבל את מלוא השכר שמגיע לה?פרננדו לאון דה ארנואה היה יכול ליצור דרמה חברתית נוקבת המתארת על עולמם הנואש של מהגרי העבודה הדרום אמריקאים בספרד ועל הצעדים הלא מוסריים והפשעים הקטנים והגדולים שהם עושים כדי לשרוד במדינה המערב אירופאית. אבל במקום זאת מייצר מלודרמה נשית מלאה בהומור עסיסי, רגשות גואים, ובעיקר הוא מספר סיפור אנושי ומרגש על אשה שהחיים הובילה אותה לנקודה שהיא חייבת להחליט כיצד היא רוצה לראות את המשך חייה. לכודה עם מוכר פרחים שהיא כלל לא אוהבת או להסתכן, לעזוב הכל מאחור ולהתקדם הלאה.
מגלי סוליאר מקסימה כמרסלה. המשחק שלה פשוט, צנוע ולכן כובש. אבל מי שגונבת את ההצגה היא פאני דה קסטרו המגלמת את פורי, זונה מזדקנת, המגיעה פעם בשבוע כדי להנעים את זמנו של אמאדור למשך שעה ובסופו של דבר הופכת לחברתה ואשת סודה של מרסלה. כמובן שהמשפטים העסיסים ביותר נכתבו עבורה. סלסו בוגאייו מגלם את אמאדור והוא מייצר דמות אמינה של קשיש בעל חכמת חיים."אמאדור" הוא בהחלט לא סרט האיכות של השנה, כי הוא לא באמת מורכב ונוטה להאכיל את הצופה בשלל רעיונות ומטאפורות שמוסברות מיד לאחר מכן. דה ארנואה לא משאיר לצופה פתח אחד למחשבה עצמאית משל עצמו. התוצאה סרט קטן מידות אבל עם נשמה, שמצליח להקסים על אף חוסר העומק שבו בעיקר בשל בימוי קולח ודמויות כובשות ובסופו יעלה לכם חיוך על השפתיים.
מרתק, מקורי, מיוחד, שווה צפיה ולו רק למען היחוד מקוריות שונות שבו והמשחק המהמם. עובר מהר למרות שלא קצר. עשוי היטב. בצד החסר... ממש לא סרט כיפי או מהנה במיוחד... ההנאה כאן היא בתחושה שאתה רואה משהו אחר, מיוחד, שונה ואיכותי...