מדקותיו הראשונות של "צליל של נפילה", סרטה השני של הקולנוענית הגרמנייה מאשה שילינסקי, אנחנו מתבקשים לחדד את חושינו. כל טיפה שנופלת או הדהוד של קול מועצם ומורגש בגופנו; כל קרן שמש או ריצת ילדים ברחבי החווה הרחבה שבמזרח גרמניה הופכים בולטים עוד יותר לעינינו – כאילו אנחנו אלו שרצים או, כשם הסרט, נופלים.ה"קולנועיות" המובהקת של סרטה של שילינסקי, בעידן שבו כל סרט שני נראה כמו קודמו, הפכה אותו לבולט בנוף. מאז זכייתו בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן הוא מככב בפסטיבלי הקולנוע ברחבי העולם, ומבקרי הקולנוע מעניקים לו שבחים מקיר לקיר. הוא גם נבחר לרשימה המקוצרת – כנציג גרמניה - לסרט הזר הטוב ביותר בפרסי האוסקר הקרוב, ומועמד בטקס פרסי האקדמיה האירופאית. תגובה אוניברסלית שכזו לבטח מעוררת ציפייה מסוימת בקרב חובבי קולנוע באשר הם, ואכן, אי אפשר להישאר אדיש לתוצאה הסופית. אך כותב שורות אלו נשאר אדיש מהיקף הניסוי הקולנועי שנפרש מנגד. הסרט על שלל חלקיו ומרכיביו אינו עומד כיצירה בפני עצמה.
פרסומת
העלילה בקצרה - או מה שקיים ממנה: "צליל של נפילה" מתלווה לסיפורן של ארבע משפחות/ארבעה דורות לאותה המשפחה (הדבר אף פעם לא מובהר לעומק) באותה חווה מרוחקת במזרח גרמניה, ובהן מובלטת נקודת מבטן של הנשים הצעירות בהן או סביבן: טרום מלחמת העולם הראשונה, שלהי מלחמת העולם השנייה, שנות ה-80 תחת השלטון הסובייטי וראשית שנות ה-2000. מכאן, חותך הסרט תכופות בין אורחות חייהן של הנשים/נערות/ילדות השונות לבין רשמיהן/הזיותיהן.שגרת יומן, אם תהיתם, נעה בין רגעי הנאה מדודים לבין שורת התעללויות ומכאובים על כל צורותיהם: תקיפות מיניות, אונס, גילויי עריות, פגיעה עצמית, התאבדויות וכיוצא בזאת. באופן זה, רוקמת שילינסקי מעין "וידאו-ארט" מצומצם בדיאלוג, על אלימות דורית, מושרשת, כנגד הנשים שמולנו והצצה לחוויה הנשית על צדדיה האיומים ביותר.
לרגעים הופך "צליל של נפילה" לקונספט מסקרן - סיפור רוחות לא רשמי, שבו אימה וכאב בלתי נפסק רודפים נשים ללא הרף, ללא חשיבות לזמן ולמקום. מגובה בצילום רודף אחר הדמויות, כמעט מודע לעצמו; עבודת סאונד מחרישת אוזניים לעיתים וטשטוש השוני בין הגיבורות, נוצרת אווירה שבה כוח בלתי ניתן לעצירה צופה במתרחש מולנו ובוחר את מי "להכות" והיכן. אך מאותן נקודות חוזקה של סרטה של שילינסקי נובעות גם בעיותיו העקביות. על כל 145 הדקות שלו (קרוב לשעתיים וחצי), "צליל של נפילה" לא מתעניין בדברים רבים מלבד הצגת כאבן הרנדומלי של הנשים במרכזו. לא ביצירת פרופיל פסיכולוגי עמוק יותר לדמויות השונות, לא בחקירת שורשי האלימות המגדרית וקישורן להיסטוריה הגרמנית העקובה מדם (קשרים אלו נעשים לעיתים באופן אגבי) ולא בפיתוח הקשרים הנשיים המשפחתיים והשפעתם על האירועים הטרגיים – אלא אירוע קודר אחד אחרי משנהו, נטול קונטקסט.הדמויות מוגדרות כמעט אך ורק על ידי הפגיעה האנושה בהן או תגובותיהן אליה, כך שנוצרת התחושה ש"צליל של נפילה" משתמש אף הוא בכאב הנשי באותה הציניות והפטישיזם שהוא עצמו שואף לבקר. לדוגמה - דמותה של ורוניקה (לנה אורזנדובסקי), נערה החיה בשנות ה-80 ומתחילה לגלות את כוחה של מיניותה כשהיא הופכת לאובייקט נחשק בעיני הגברים הסובבים אותה, כמו דודה (שמתחיל עמה מערכת יחסים מינית מפורשת) ובנו הצעיר. כיצד היא מתמודדת עם הגילוי הגורלי הזה? עם הניצול הקשה הזה? מה עומד מאחורי הסיבות לתגובותיה? הסרט לא מספק תשובות לכך, ונדמה שלא מתעניין מדי בשאלות מראש - משל היה סרט בז'אנר הניצול המפוקפק משנות ה-70.מכאן עולה השאלה – מה באמת מספק "צליל של נפילה" לצופיו? גם המסורים ביותר לקצב הפואטי והאיטי שלו ולאופי הניסיוני שלו ימצאו את עצמם חשים פיזית את אורכו ומותשים לבטח מהחזרתיות שבו. משיצאו מהאולם, ייוותרו הצופים עם ידיעה שרובם שרדו סבל אנושי שאינו יודע כל גבול והחוויה הנשית בפרט היא אחת מקורבנותיו הראשיים בעידן המודרני. אם אתם מוכנים לבחון את קצה גבול היכולת שלכם, כנראה סרטה של שילינסקי נוצר עבורכם. אם לא, ההמלצה שלי היא להתרחק מ"צליל של נפילה".
סרט ארוך,על 4 נערות וילדות במזרח גרמניה,בחווה חקלאית,מדלג בתקופות שונות ממלחהע ה-1 ועד ימינו. אוירה קודרת,עיסוק בצורות שונות של מוות,מצבן הקשה של נשים בחברה של דיכוי,ניצול,לאורך התקופות.מעט דיאלוגים.צליל שחוזר של נפילה שמתקרבת.
צפיתי בו בפסטיבל הסרטים בחיפה.
סרט מתעתע - שעתיים וחצי, איטי, לא ברור לפרקים, 4 סיפורים המשתלבים לעתים האחד עם השני באופן לא תמיד קוהרנטי. למרות זאת, חשבתי שזה סרט מאוד מאוד יפה, מאתגר ומרתק. הבימאית משתמשת במספר נקודות מבט, מבע קולנועי עשיר ומרהיב והיא שולטת במדיום בצורה מרשימה. בפירוש לא לכל אחד, אבל מי שיעקוב באדיקות יקבל סרט מקורי ומתגמל.
צליל של נפילה - SOUND OF FALLING
סרט מאוד ארוך, קודר ומתיש עם פלאשבקים כל הזמן. סרט מבולגן ולא ברור לצופה. היינו מעט קהל באולם ורובם עזבו באמצע. אני מאמינה שהוא לא יחזיק הרבה זמן בהקרנות. סרט בגרמנית עם כתוביות בעברית ואנגלית. בהחלת אפשר לוותר על הסרט.