האפי האפי ביקורת סרט

"האפי האפי" הנורווגי הוא סרט מתוק להפליא עם טעם נשכח. מלא רגש, דמויות מקסימות וקסם של חג המולד, הוא מצליח לייצר אצלנו אמפתיה וסימפטיה, אבל לא מעבר לכך. אנחנו מקבלים הזדמנות להציץ דרך החור בגדר לחייהם של שני זוגות בעיירה נורווגית מושלגת ולאכזבתנו, נקודת המבט שלנו נותרת צרה כזו של החור.קאיה, מורה בבית ספר, היא בחורה אופטימית וילדותית המנסה לכפות קשר בוגר ועמוק על נישואיה כאשר בעלה מסרב אפילו לשכב איתה. כל מאווייה הכמוסים וכמיהותיה הרדומות של קאיה מתעוררות לחיים כשזוג מושלם כביכול עובר לגור בבית ממול. הם מייצגים את כל מה שקאיה חולמת עליו – הם נראים טוב, הם שרים במקהלה, יש להם זוגיות יציבה, אהבה, הם אנשי העולם הגדול. עם האוכל בא התיאבון, ומערכת היחסים בין שני הזוגות עד מהרה מספקת מענה ופורקן לתיבת הפנדורה שכל אחד מהם סוחב עמו. זה הוא סרטה הראשון של הבמאית אן סביצקי שמתמודדת באומץ וגבורה במשימה לא פשוטה – להחזיק סרט שלם, ואת צופיו, עם 4 דמויות בלבד המתגוררות בעיירה נידחת ומושלגת. הדמויות, בעיקר זו של קאיה, הן עמוקות ושובות לב עד כדי כך שאין אנו מרגישים בחסרונן של דמויות נוספות. הן כמו 4 חברים הכי טובים שבילוי עמם הוא מספק גם ללא ריגושים חיצוניים.כנראה מתוך חשש שסיפורן של 4 דמויות אינו יוכל למלא שעה וחצי, הסרט רווי בעלילה וצמא לסיפור. דרמות וטוויסטים בלתי פוסקים בעלילה מותירים את "האפי האפי" שטחי וזה חבל. היינו שמחים לבלות עוד קצת זמן עם כל דמות ברגעי המשבר והדילמה שלה בתמורה להתפתחות עלילתית נוספת ולכן, הרבה רגעים מרגישים מפוספסים. סביצקי נוטשת רגעים גדולים ומשמעותיים לפני שהם מגיעים לשיאם. בורחת באמצע, ללא פתרון, ומכריחה אותנו בסצינה הבאה כבר להתרגל לבעיה נוספת או מציאות חדשה. קצב ההולם סרט אקשן ולא דרמה קומית קטנה. קטעי מעבר של מקהלת גוספל נורווגית מקשטים את הסרט ומוסיפים לו חן וקסם של אווירת חג המולד. אין להם ערך סיפורי, אבל הם מרגישים כמו הצצה לראשה של קאיה הנאיבית והאופטימית. אין ספק שאם הייתה ניתנת לנו הזכות להקשיב למחשבותיה, הן היו ככל הנראה נשמעות כך.