ילדי פלא ביקורת סרט

בלב אוקראינה, המוצרטים של מזרח אירופה, אברשה ברודסקי ולאריסה קפלן ,כרתו "ברית אחים". צמד הילדים היהודיים אשר מתכונן למסע הופעות עולמי פוגש בהאנה, בת השכנים החדשים מגרמניה אשר בתמימות ילדותית מצליחה להתעלם ואף לא להבין את הבעייתיות ברקע הדתי של אברשה ולאריסה גם בערב מלחמת העולם השנייה; היא נמשכת לכשרונם המוזיקלי יוצא הדופן ומוצאת בהם חברי אמת, אחים.ניתן לטעון כי הסרט מהווה מעין ביקורת חברתית על כלל האנושות של אותה תקופה. בניגוד למרבית סרטי מלחמת העולם השנייה, הרוע אינו קיים אצל הגרמנים בלבד. לפני כיבוש המדינה ע"י הצבא הנאצי, רודפים חיילי הצבא האדום את האזרחים הגרמנים אשר ממלאים (לפחות בחלק זה של הסרט) את התפקיד שכמעט תמיד שמור לדמויות יהודיות: נרדפים, חוששים, מתחבאים ומושפלים. במאי הסרט מרקוס רוזנמולר דואג להציג את הן את הקצינים הסובייטים והן הגרמנים כאכזריים במידה שווה, כאלה ששולחים משפחות שלמות למוות מבלי להניף עפעף. בשלב מאוחר יותר, הנרדפים הופכים לרודפים כאשר הכוחות הגרמנים בקלות יתרה כובשים את השטח ומשליטים טרור גזעי. דמות בולטת במיוחד היא הקלונל הנאצי, אשר נראה כמו קריקטורה לדמות קצין מרושע המנסה להשפיל יהודים במשחקים חולניים. מקס, אביה של האנה, לא שכח כיצד עזרו אברשה ולאריסה בעת שמשפחתו היתה במצוקה ובניסיון להציל את זוג ילדי הפלא הוא סוגר עסקה עם הקולונל הגרמני על חייהם. אם יצליחו לנגן ברסיטל הנאצי באופן מושלם, הגרמנים יחוסו על חייהם, אולם משימה זו מתבררת כאינה פשוטה כלל לאחר שבני המשפחה נלקחים למחנות. בנקודה זו הסרט מאבדת את אמינותו, הבמאי כושל ביצירת אווירת החשדנות ומתעלם מהעובדה שמקס ומשפחתו צפויים להיענש על עזרה ליהודים.הסרט מוצג מנקודת הראייה של הילדים וכן אווירתו היא קלילה ומתאימה לצפייה משפחתית. "ילדי הפלא" נופל איפשהו בין סרט שואה וסרט אשר מתחולל בעת מלחמת העולם השנייה. רוזנמולר שומר על איפוק ואינו מציג קטעים קשים לצפייה אלא יותר איומים ומעט סיפורים על הנעשה ליהודים. כפי שעשה מארק הרמן ב"נער בכותנת הפסים", מצליח רוזנמולר לבנות מתח ותחושת חרדה מסוימת המשתלבת עם הנאיביות של האנה, בת הגרמנים שלא מצליחה להבין את עולם המבוגרים עד לרגע השיא שדווקא בו נכשל רוזנמולר להעביר את החרדה הקיומית בה שרויות הדמויות. "ילדי פלא" מיוחד בכך שחלקו הראשון מצליח ליצור תחושת נועם ולהציב ערכי ילדות, כגון חברות, במרכז העניינים. עם התקדמות הסרט, רוזנמולר בהדרגתיות מעביר את אור הזרקורים מהילדות אל חיים בזמן מלחמה, כאשר נותר הדגש על החברות והמוזיקה. חבל רק שהוא לא מצליח למנף את הרגש המיוחד של שעתה הקשה ביותר בהיסטוריה האנושית. בהתחשב ביצירות המופת שנוצרו בנושא השואה, קשה לומר ש"ילדי הפלא" יזכר בין הגדולים.