חיותה וברל ביקורת סרט

סרט הביכורים של הבמאי עמיר מנור הוא יצירה ישראלית עכשווית כואבת על האנשים שמאחורי התמונות בעיתונים היומיים, מאחורי האימג'ים הכואבים בחדשות הערב, האנשים שניצלו מהשואה, עלו ארצה, הקימו מדינה, והיום הם משלמים על כך מחיר כבד. בישראל 2012 מרביתם חשים בדידות. ככול שהם מזדקנים הפעולות היומיות הפשוטות הופכות לקשות ומסורבלות. הם מתקשים לצאת מביתם וכשהם סוף כל סוף מצליחים לעשות זאת הם מגלים שהמחירים במכולת או בבית המרקחת גבוהים מתמיד. כדי לקבל עזרה מביטוח הלאומי או ממשרד הבריאות הם עוברים שלל השפלות. הרי זה לא מספיק משפיל לבקש עזרה ברחצה, סיוע בלבישת בגדים ואפילו באכילה.חיותה וברל הם זוג קשישים תל אביבי. הוא היה ממקימי המדינה, מנהיג בהסתדרות שמסרב להבין שהאידיאולוגיה של פעם עברה מהעולם. היא היתה האשה התומכת שהיתה נאמנה לבעלה האידיאליסט. בקומה הרביעית, בדירה קטנה מרופטת ומתפרקת השניים מנסים לשמור על הכבוד העצמי, על אף שהם נזקקים לעזרה. הוא עדיין מאמין שיוכל להחזיר עטרה ליושנה וישראל שוב פעם תהיה מדינה סוציאליסטית שבה האזרחים ידאגו זה לזה. פנסיונר שמוצא מפלט בטלפונים לתוכנית של נתן זהבי ובהדבקת דפים ברחובות העיר הקוראים לכינוס של תנועה חדשה שתחרוט על דגלה ערבות הדדית ותמיכה בזולת. לדאבונו הוא חי בישראל הקפיטליסטית והמתנכרת של בנימין נתניהו. בישראל 2012 דואגים לעשירים ואילו העניים יכולים לשרוף את עצמם או פשוט להתאבד בלי שאף אחד ימצמץ. ואכן זהו המסע שאליו יוצאים זוג הקשישים שעדיין כל כך אוהב אחד את השני גם בגילם המתקדם. את מרבית חייהם הם חיו זה לצד זה ועכשיו רגע לפני שהם יאבדו את שארית הכבוד שלהם, לפני שהם יושפלו בבתי החולים בטיפול מבזה במיטה במסדרון עמוס קשישים נוספים הנמצאים במצב גסיסה, הם מחליטים לצאת למסע אחרון בעיר החוגגת את רוח הנעורים ושכחה את הדור המייסד. עיר שמעקלת חשבון בנק של קשישה בת 90 ומתעתדת לפנותה מהבית בו חיה עשרות שנים."חיותה וברל" הוא מחווה לחיים, על רגעים של חסד בצל המציאות הקשה והאפורה. הוא סרט על איבוד תקווה במדינה שפשטה את הרגל ואבדה את הערכים שעליה היא התבססה מלכתחילה. יוסף כרמון ורבקה גור מעולים בתפקידים הראשיים. השניים מוכרים יותר כשחקני תאטרון. לעומת המון שחקני תאטרון ותיקים שמתקשים לעבור מסך, השניים נולדו להיות כוכבי קולנוע. הם אנושיים, מדויקים ומרגשים. לצידם אפשר למצוא בהופעות אורח שחקנים תל אביבים צעירים פחות או יותר אך מוכרים: איתי תורג'מן, שי אביבי, ירון ברובינסקי, הגר בן אשר ואפרת בן צור. אפילו את קולה של אורלי זילברשץ אפשר לזהות בסצנה הזויה במיוחד. את שיר הנושא של הסרט מבצעת נינט טייב. הבעיה היחידה שלי עם "חיותה וברל" שהוא פשוט נוצץ מדי. הסרט הזה כל כך מושקע ויזואלית הוא פשוט מרהיב עין. לעיתים אתה שוכח שהסרט עוסק בעוני ומתלהב מהצילום המעולה של גיא רז על גבי מתקן הרחף היוקרתי או התאורה המדהימה בשוק או בדירה על רקע הנרות. הליהוק של שחקנים מפורסמים שמופיעים לדקות ספורות הופכות את חווית הצפיה בסרט לסוג של משחק טריוויה. באופן אישי הייתי מעדיף שזה יזכיר יותר ברוחו את "ערום" של מייק לי או את סרטיו הריאליסטים הקודרים של קן לואץ'. מצד שני אולי הצילום המלוטש והופעות האורח יקלו על הקהל הרחב שעומד לחוות חוויה קולנועית לא פשוטה. בכל מקרה, זהו עדיין אחד הסרטים הישראלים הטובים ביותר של שנת 2012.