הבמאי האיראני, עבאס קיארוסטמי, ממשיך את הקו של סרטיו הקודמים "עותק נאמן למקור" ו"שירין" וחוקר את הטבע הקולנועי של החלפת זהויות. מאז שנאלץ לגלות מאיראן, חקר קיארוסטמי את הטבע האיטלקי בסרטו הקודם וכעת ב"כמו משהו מאוהב" הוא מטמיע בהצלחה את התרבות היפנית בבסיס בסרט, אמנם אינו זונח את אופי הבימוי הייחודי לו.הסרט עוקב אחר שלושה דמויות, כל אחת מנסה להיות משהו שהיא לא. אקיקו היא סטודנטית צעירה שעובדת בתור נערת ליווי אשר נשלחת לביתו של טקאשי, פרופסור גמלאי, שמוכן לדייט לוהט, אולם שיחת טלפון טיפשית והרבה מועקה נפשית עוצרים את הדייט כאשר אקיקו נרדמת על מיטתו. כבר בבוקר אחרי מתחיל המשחק כשטקאשי מסיע את אקיקו לאוניברסיטה ופוגש בארוסה, אשר אינו יודע על עבודתה האפלה. הארוס מיד מסיק כי מדובר בסבה. טקאשי הזקן משתף פעולה, ולמען האמת נראה כי אף מאמץ ברצון את הדמות האחראית על אקיקו, בעוד ארוסה מתיימר להיות טוב לב וטוען שהוא רק רוצה להגן על הסטודנטית הצעירה. כמובן, בעתיד, השקרים נחשפים וכן גם האופי האמיתי של הדמויות.
פרסומת
בדומה לסרטיו הקודמים, בחלק נרחב מן הסרט קיארוסטמי כולא את הדמויות בתוך רכב, מקום ממנו הן אינן יכולות לברוח ולמעשה כך הוא כופה עליהן להתמודד עם עצמן ועם השקרים שלהן. תחילה נוסעת אקיקו במונית אל ביתו של טקאשי ומבקשת לעבור מספר פעמים על יד תחנת הרכבת, שם סבתא מחכה לה מזה שעות. אקיקו נאלצה להבריז מהפגש עם סבתה ואין לה מנוס אלא להתמודד עם האכזבה. מאוחר יותר, קיארוסטמי, מציב את שלושת הדמויות הראשיות במעין משחק של חתול ועכבר במהלך נסיעה נוספת ברכב בה הן מנסות לחשוף את השקרים אחת של השנייה תוך כדי שמירה על זהירות שמא ייחשפו כמי שהן באמת.אחד האספקטים היפים בסרט הוא הריחוק ששומר קיארוטסמי. לאורך הסרט אנו מקבלים רמיזות לגבי העבר והמטען הרגשי שהדמויות סוחבות עמן. הרמיזות, שבאות ממקורות שוליים כמו סיפור של שכנה טורדנית או הודעות קוליות, מספקות בסיס לרקע רגשי אולם אינן די מעמיקות בכדי להבהיר את התמונה כולה. בדרך זו מזמין הסרט את הקהל לשער מה קרה וכיצד אירועים אלו משפיעים על פעולותיהן של הדמויות היום.
קהל חסר סובלנות יכול לצאת עצבני מהאולם בעוד קיארוטסמי בוחר לשמור על הממד של ריאליזם ואנושיות אשר מלווה את אופיו האיטי של הסרט. הבמאי אף בוחר לחתום את הסרט בדיוק כאשר המתח מתחיל להגיע לשיאו במהלך אנטי-קלימטי כהצהרה. זו אולי הסיבה הגדולה ביותר להפצה המצומצמת של הסרט. אכן הסרט דורש איפוק רב ואף מחויבות למשחק הפסיכולוגי שהוא מציג, בו הקהל לוקח חלק בתור מרכיבי הפזאל. זאת, בנוסף לחוסר הבהירות, עלולים להוביל לתחושת תסכול המשתלבת עם חוסר סיפוק ומימוש בקרב הצופים.הצלחתו של הסרט לא הייתה יכולה להתקיים לולא הופעה מרשימה של הסגל. בזכות משחק מחמיא, צילום איכותי ועריכה חלקה המאפשרת את תחושת ההמשכיות, מצליח קיאורסטמי לממש את הרעיון של הסרט. הסרט שואל את שמו משיר של הזמרת האמריקאית אלה פיצג'רלד ולמעשה בתוכו חובה את הקונספט כולו. לאורך הסרט איננו יודעים באמת אם טקאשי, אקיקו או ארוסה אכן מאוהבים. אולם, כולם מעמידים פנים במשחק בו הם מתנהגים כמו משהו מאוהב.
ראיתי סרטים יפנים מוצלחים בעבר שהעצימו את יופיה של יפן והעניקו לי הנאה אסתטית.הסרט הזה ממש לא כזה. הוא מתנהל באיטיות עם דיאלוגים קלושים ושחקנים חסרי הבעה.לסיפור יש פוטנציאל שלא התממש והפך לסיפור משעמם וחדגוני.שיא הסרט הוא בסופו כשאנו מצפים לעוד ואיין.לא מומלץ
שם:Yossiגיל:5703/11/2012 10:48:54
4/10
סרט איטי ומשעמם משחק וצילום טובים אבל סיפור ותסריט חלשים.