היוצר האוסטרלי בן לוין עוזב את עולם הטלוויזיה בניסיון קולנועי שלישי. דרך סיפורו מעורר ההשראה של מארק אובריין, משורר המשותק כמעט לגמרי בעקבות מחלת פוליו בה לקה בצעירותו ובגיל שלושים-ושמונה מנסה סופסוף לאבד את הבתולים. לוין יצר סרט שמצליח להצחיק, לרגש ומפתיע בהצלחתו להציג את נושא חיי המין של בעלי נכות, שעד כה היה בגדר טאבו, תוך שילוב הרמוני בין ריאליזם ורומנטיקה קלאסית של הקולנוע האמריקאי.מעבר למשימת הבימוי, לקח על עצמו לוין גם את מלאכת הכתיבה ויצר דמויות שקשה לא להתאהב בהן. גיבור הסרט, מארק (ג'ון הוקס), בעל אופי מעט נירוטי ונרגני, אולם מלא בחוש הומור שבניגוד לסטיגמה משמש כתזכורת אופטימית לחייו ולא ככלי מגננה, מזכיר גירסה משותקת של וודי אלן בימיו הטובים. מארק שמרותק לריאת ברזל מלבד שעות ספורות ביום, יוצא למסע למצאו את גבריותו ולענות על הכמיהה שלו לרומנטיקה בדרך הסימבולית ביותר: לשכב עם בחורה. עם מעט עזרה ממטפליו והכומר המקומי (וויליאם ה. מייסי), הוא פונה אל שריל (הלן האנט), מטפלת מינית שהמפגשים עמה משחררים גל רגשות מודחקים שמאלצים אותו להתמודד עם עברו, רגשי הנחיתות שייצרו חיים תחת נכות והחיפוש אחר מגע.
פרסומת
המין בסרט מוצג בצורה מאוד ריאליסטית. לוין, אשר בילדותו גם סבל מעט מפוליו, בחר להתמודד עם החוויה המתוסבכת בצורה בוגרת בה שפיכה מוקדמת אינה הופכת לבדיחת קרש אלא משמשת ככלי נוסף לחשוף את בושתו של מארק המרגיש חסר אונים בתוך שאיפתו להגשמת פנטזיה מינית מושלמת אליה הוא לא מצליח להגיע. יתר על כן, לוין החכים להתייחס לעירום בנאיביות עד לרמה שלא אכפת לצופה כי מולו עומדת הלן האנט ללא בגדים, ובכך למעשה הוא העביר את הפוקוס מהסקס כמעשה אל הסימבוליות והמטען של האירוע ספציפית למשורר המשותק.בחוכמה לוין יצר לשריל עולם עמוק ופגום לא פחות מזה שללקוחה המיוחד אותו היא מנסה להסתיר ממנו בכדי לשמור על מקצועיות. אולם, מפגשיה עם מארק, שמתנהג כמו נער שמתאהב לראשונה, מובילים אותה להתמודד עם חסכיה הרגשיים האישיים, חיי הנישואים הדלים והשגרתיים והרצון הסודי והבלתי אפשרי להתאהב מחדש. הלן האנט ממלאת את תפקיד זה היטב בהופעה אמיצה ואיכותית המלאה ברמיזות עדינות אך משמעותיות לגבי הקושי בחייה של הדמות. משחקה המופנם של האנט המנוסה מותיר מקום לתהייה האם דמותה של שריל מתאהבת במארק או שמא התנהגותו מזכירה לה ימים מאושרים יותר אשר הפכו לאפורים ואף לעולם לא ישובו.
ג'ון הוקס ("קר עד העצם") המגלם את דמותו של מארק אובריאן המשותק אשר יכול להזיז את ראשו בלבד, משתמש בעדינויות של הפנים בכדי להעביר את מכלול הרגשות המגוון שעוברת דמותו. כשהוא מקריא את שיריו, עיניו מדברות; כשהוא שוכב לראשונה גבותיו, שפתו ועצמות לחייו הבולטות מספרות לנו בדיוק כיצד הוא מרגיש. השחקן, אשר היה מועמד לגלובוס הזהב ופרס גילדת השחקנים על תפקידו, מציג הופעה אמינה של אדם הכלוא במחשבותיו המלאות ברגשות אשם נוצריים, הומור, שמחה ומלנכוליה.ניסיונו הטלוויזיוני של לוין מוכח בעודו מייבא אפיונים מעולם זה אל המסך הגדול, כמו העצמתם של קונפליקטים פנימיים דרך שוטים של הרהורים אישיים די ברורים. אולם זו דווקא חזרתו למקום המוכר שמאפשרת לו ליצור יצירה, שלמרות הנושא העדין או העירום הרב, יכולה להפוך להצלחת מיינסטרים. "מפגשים" מצליח לאזן בין דרמה סוחפת לרומנטיקה שובה מבלי להתפשר על מטרתו האינפורמטיבית. עם תסריט שנון, בימוי נעים וכימיה מוצלחת בין שני הכוכבים המציגים הופעה קוסמת, מדובר אחד הסרטים שלא הייתם רוצים לפספס.
"מומלץ מאוד"
שלח/י
הלן האנט
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות