בשנת 2016 זכה סרטה הקצר של אור סיני "אנה" בפרס הראשון בתחרות סרטי הסטודנטים בפסטיבל הקולנוע בקאן. הזוכה בתחרות זכאי להקרין בעתיד את סרטו העלילתי הראשון וזה בדיוק מה שקרה לסיני שסרטה העלילתי "מאמא", שכעת יוצא לאקרנים בארץ, זכה להיות מוקרן בשנה שעברה במסגרת פרימייר בפסטיבל קאן.הסרט הקצר עסק באישה שנשארת לבדה ויוצאת למסע בעיירה שבה היא גרה בניסיון לקבל קצת חום אנושי. כמו ב"אנה", גם ב"מאמא" השחקנית הראשית וזו שמחזיקה בגאון את הסרט על כתפיה היא יבגניה דודינה הנפלאה שהיא לטעמי אחת השחקניות המוכשרות כיום בישראל.
פרסומת
ב"מאמא" דודינה היא מילה, עובדת זרה מפולין, שחיה שנים רבות בישראל ועובדת אצל משפחה עשירה עם וילה גדולה. מילה מנקה ומבשלת, מנהלת רומן (או סתם יחסי מין) עם הגנן (שהוא בעצמו עובד זר) וחוסכת כסף כדי לעזור למשפחתה בפולין. למרות היחסים הכביכול חברותיים בין מילה לבעלי הבית, מצליחה סיני להבהיר לצופה כי אלו יחסי מרות של אדונים ומשרתת. יחסים שתלויים בעיקר ברצונם הטוב של בעלי הבית.מילה מחליטה לעשות מעשה ולחזור הביתה לפולין. על פניו זה היה אמור להיות החלק המשמח בסיפור אולם לאחר שהיא מגיעה עם הרבה כסף כדי לעזור למשפחתה, היא מגלה שבעלה לא בדיוק נאמן לה ושיפוץ בית החלומות גם הוא תקוע והבת שלה רוצה להתחתן עם בחיר ליבה שמילה בכלל לא מכירה.
סיני מצליחה ללהטט בשפה ובלוקיישנים הזרים ולחשוף את חייה של מילה בביתה, שם אף אחד לא חיכה לה שתחזור. האם בשביל זה היא עבדה בפרך במדינה זרה כל השנים? דודינה פשוט נפלאה כמילה. דמות קטנה-גדולה מלאה בכאב וברצון נואש שלכולם יהיה טוב. יש משהו מאוד אצילי ואותנטי בדמותה של מילה שדודינה יוצקת לתוכה עוד ועוד רבדים ואינך יודע אם להזדהות איתה או לבוז לה."מאמא" הוא עוד סרט שמציג את אותם עובדים המכונים "שקופים". זהו קולנוע חברתי לתפארת שמצליח גם לשרטט בצורה עדינה דיוקן משפחתי כפול - הן של המשפחה הישראלית שמעסיקה את מילה והן של משפחתה של מילה בפולין. בסופו של דבר הסרט מצליח לחדור מתחת לעורו של הצופה ולעורר בו לא מעט אי-נוחות, אבל בעיקר זהו טור דה פורס של שחקנית ענקית שבידיה של במאית מיומנת מוציאה מעצמה הופעה עוצרת נשימה.