לפני כחודש התפרסמה בעיתונות ידיעה שבה מפצירים נכבדי העדה הדרוזית מנשיא המדינה,שמעון פרס,לא לקיים את ביקורו המסורתי בקברו של הנביא שועייב בחטים.הנכבדים הדרוזים חששו כי ביקורו של פרס יעורר מהומות בקרב הקהילה הדרוזית וזאת בשל הרשעתם של 16 שייחים דרוזים שיצאו לביקור בסוריה. וכך בהיקף ידיעה אחת נפרש בפני הקורא הדו הקיום העדין שבו חיים הדרוזים במדינת ישראל-130 אלף איש שהוכרו כעדה דתית בישראל ב1957 ואף משרתים בצה"ל אף מסתגרים ומתחתנים בינם לבין עצמם ודתם נותרה עלומה וסודית עד היום."ערבאני"(שילוב המילים ערבית ועברית) של עדי עדואן היוצר הדרוזי הצעיר בא לבחון את מערכת היחסים בין הדוזיות לישראליות ובתוך כך מספק לנו עוד זווית ליחסה של החברה לאחר ושונה .
פרסומת
יוסף (איאד שיתי המשכנע), גבר דרוזי מגיע לכפר הולדתו לאחר נתק של 17 שנים, ביחד עם בנו אלי (תום קלריך) ובתו סמדר (דניאלה נידם) .אלו ילדיו מאשתו היהודייה ממנה הספיק להתגרש. יוסף רוצה לחזור למכורתו, דבר אשר ירים הרבה גבות בכפר הדרוזי הקטן והמסוגר שאליו הוא שב.אימו של יוסף סוטרת לו בפתיחת הסרט והצופה מבין כי חזרתו של יוסף למקורותיו לא תהיה סוגה בשושנים. ליוסף מערכת יחסים לא סגורה עם אהובתו הישנה (לוסי אהריש) שהתחתנה עם חברו, אבל הדרמה האמיתית תתחולל בין בני דור ההמשך-ביתו של יוסף תפתח (רחמנא לצלן) קשר רומנטי עם אחד מצעירי הכפר (שאדי מרעי הזכור לטוב מ"בית לחם") ובנו יתרועע עם הצעירים המתבגרים.
עדואן סיפר כי אחת האמונות החזקות בעדה הדרוזית היא בנושא סגירת מעגלים. האם אכן יצליח יוסף לשוב למקורותיו או שההבדלים בין זה שהיה דרוזי ודר עם ישראלים במשך שנים רבות הפכו לכאלו שאינם ניתנים לגישור?סרטו של עדואן חשוב בהיותו הראשון שעוסק בקהילה שאינה נחשפת בדרך כלל לעיני הציבור הישראלי (אולי בעיקר בהקשר הצה"לי-ובאחת הסצנות החזקות בסרט שרים הצעירים "אנחנו טובים לישראל בעיקר כדי למות בקרב" ומוחים על קיפוח ועל הזנחה של שנים בטיפול בקהילה הדרוזית). יש בסרט כמה סצנות מרגשות נוספות כמו זו שבה נפגש יוסף עם חברו משכבר הימים שנשא את אהובתם המשותפת לאישה. ניכר על עדואן שהוא יוצר שיש לו מה להגיד אולם העלילה די צפויה והקונפליקטים מתעוררים בדיוק ברגע שציפית להם.בסיכומו של יום מדובר בסרט בוסרי שהיה יכול להעיז הרבה יותר ולחקור את עניין המיעוט בתוך מיעוט (יוסף ומשפחתו כמיעוט בתוך המיעוט הדרוזי) כפי שנעשה בסרטו של ספייק לי "עשה את הדבר הנכון" אולם החיוב ב"ערבאני" גובר על השלילה. נקווה שהסרט הדרוזי ישראלי השני כבר יהיה משוחרר מכבלי הדידקטיות והצורך להיות ממלכתי משהו כי הרי "ערבאני" כבר היה שם לפניו.
אני חושב שהסרט מעניין מאוד עם עומק רגשי,שמתאר את החברה שלנו מנקודת מבט שקצת נשחקה עם חדירת התרבות המערבית לפרטים הכי קטנים שלנו..עדי (הבמאי) משלב תנועות גוף יותר מאשר דיאלוגים,התפקיד של עפיפה האמא דורש ממני כצופה לנסות ולהשלים את הדמות ואת ההתפתחות שלה!!
אך עדיין ,הסרט מעורר השראה ובעיקר מראה לנו את הכשרון הטמון אצל עדי,והסרט הזה בהחלט מסמן נקודת פריצה אדירה
