בטיימינג לא רע, בדיוק לאחר המונדיאל ולאחר שהשחיין איאן טורפ יצא מהארון, יוצא למסך הגדול סרטו של שי כנות (במאי "הבורר") - "שושנה חלוץ מרכזי". הסרט עוסק בעמי שושן (אושרי כהן) שחקן קבוצת הכדורגל בני ירושלים ומלך השערים של הליגה. באחת היציאות שלו למועדון לילה הוא מתחיל עם מירית (גל גדות) חברתו של המאפיונר הירושלמי, חיים בוקובזה (אלי פיניש) המכונה "כושי". לאחר ששושן נתפס על חם, כושי מחליט לכרות את אחד מאשכיו כעונש, אבל שושן מצליח לשכנע אותו לתת לו במקום זאת עונש חינוכי. כושי בוחר בעונש הכי קשה שאפשר לתת לשחק ירושלמי: לצאת מהארון (באופן שיקרי כמובן) במסיבת עיתונאים בשידור חי. מדוע כושי בוחר דווקא בעונש הזה? כי כך לדעתו אנשים לא יחשדו שהיה משהו בין שושן למירית וכבודו לא יפגע.
המשמעות היא ברורה: יציאה מהארון של שחקן בני ירושלים (על תקן בית"ר י-ם) היא למעשה חיסול הקריירה שלו. "הומו בטדי?" האוהדים מתפלאים וכמעט מתעלפים. האוהדים כמובן מתנכלים לו, חוץ מנחי (יניב ביטון), אוהד בני י-ם הנמצא עמוק בארון. שושן זוכה להתנכלויות בחדר ההלבשה והוא מיובש על הספסל בתקווה שיבחר לעזוב את הקבוצה מרצונו החופשי. בסופו של דבר, בעזרת סוכנו, דדה בן שבת, (מריאנו אידלמן), שושן מחליט לנצל את המצב לטובתו: הוא נבחר להוביל את הקמפיין של הבית הפתוח ע"י חיליק (רותם קינן) ופז (עינת ויצמן) והוא גם מצטלם לפרסומת של חברת ארונות. במקביל הוא ממשיך להסתבך עם כושי כי הוא ומירית לא מוכנים לוותר על אהבתם של האחת לשני.
פרסומת
אף על פי שמדובר בסרט צבעוני, קליל ומבדר במשקל רבע נוצה (ולכן גם אין צורך לקחת אותו ברצינות) יש בו לא מעט בעיות: כמות התוכן השיווקי שנשפכת בו בחמשת הדקות הראשונות ככל הנראה חסרת תקדים לקולנוע הישראלי. הצופה עוד לא מפסיק להבין איפה הוא וכבר נדחפת לו פרסומת של אחד המותגים של מפעל הפיס, חברת הלבשה, יצרנית רכב, ערוץ טלוויזיה מסוים ועוד. אם זה עוד אפשר להתמודד, אבל הדברים הצורמים נמצאים בעיקר בתסריט שנכתב ע"י עודד רוזן ("הללויה") שהוא גם מחבר תשבצים שבין היתר חיבר בעבר תשבצי ספורט. למרות זאת הוא מצליח לשזור בסרט שלל טעויות בסיסיות: שחקן שעולה מהספסל לא יכול לעמוד על המגרש בהצגת השחקנים ורוזן בכל זאת מציב את שושן שם. שחקן לא יכול להיכנס למגרש ללא אישור שופט, אבל שושן עושה מה שבא לו.
הפשלה הגדולה ביותר של הסרט טמונה בהצגתו של עמי שושן ככדורגלן הפעיל הראשון שיצא מהארון אי פעם. ע"י חיפוש פשוט בגוגל, לפני כתיבת התסריט, אפשר היה לגלות בקלות שהכדורגלן הפעיל הראשון שיצא מהארון היה ג'סטין פשנו. בהמשך הסרט, נעשה ניסיון מיותר לתקן את הטעות ע"י אזכור שוער יפני שיצא מהארון ועשה חרקירי (זה לא באמת קרה). בכל מקרה שושן הוא אפילו לא הכדורגלן השני שיצא מהארון. כי בשנים האחרונות עשו זאת רובי רוג'רס ותומאס היצלספרגר.
גם מפיקי הסרט אחראים על טעות די מעצבנת: המשחקים מתוארים כנערכים באצטדיון טדי, אבל רואים בבירור שמדובר באחד האצטדיונים החדשים (פתח תקווה או נתניה). אם אי אפשר היה לצלם בטדי, למה פשוט לא לשנות את שם האצטדיון לאדי או משהו כזה?
ישנם כמה בחירות קאסטינג חכמות כמו הקומיקאי יניב ביטון, שהוא גם שחקן מוכשר. למרות שתפקידו קטן, הוא הדמות הכי חביבה ואמינה בסרט. אושרי כהן הוא כמובן הבחירה המושלמת לתפקיד עמי שושן גם בזכות היותו שחקן כדורגל חובב. גם עינת ויצמן עושה תפקיד נהדר כפז הקשוחה שלא מאמינה בהגדרת מיניות, ורותם קינן ("מי מפחד מהזאב הרע") מוכיח שעוד לא ראיתנו את כל היכולות שלו עדיין.
מצד שני ישנן גם כמה ליהוקים כושלים: עד לאמצע הסרט לא הבנתי אם סמי, העוזר של כושי, הוא גרוזיני או מרוקאי. בסופו של דבר התברר שהוא ערבי. יוסי מרשק פשוט לא מתאים לתפקיד הזה כי במקום לשחק ערבי הוא עושה חיקוי של ערבי מביך שיהיו שיפרשו אותו אף כגזעני. למה פשוט לא לקחו שחקן ערבי? גל גדות נותנת תצוגת משחק ברמת אופרת סבון, ונראה שהיא מודעת לכך שהסיבה היחידה שהיא נמצאת בסרט היא בגלל מי שהיא ולא בגלל כישורי המשחק שלה. כמו שושן גם לקהל קשה להוריד ממנה את העיניים.
"שושנה חלוץ מרכזי" עוסק באחד הנושאים הטעונים ביותר מבחינה חברתית בישראל, זכויות קהילת הלהט"ב, כקומדיה הוא היה יכול לעשות זאת בצורה חכמה ונוגעת ללב, כמו הלהיט הצרפתי "לצאת מהארון" שנראה כמו מקור ההשראה של הסרט הנ"ל. לצערי כנות ורוזן מתעסקים באופן שטחי וסטראוטיפי בנושא המורכב. התוצאה במקרה הטוב קיטשית וקלילה.
שושנה חלוץ מרכזי (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות