הבימאי הטורקי נורי בילג'ה ג'יילן, יקיר פסטיבל קאן הוא ככל הנראה אחד הבימאים החשובים ביותר הפועלים היום בקולנוע העולמי. יכולתו ליצור סרטים על גבול המופשטות מציבה אותו כיורשם של טרקובסקי אוזו וברגמן. ג'יילן הוא בימאי שמתבונן באדם ובנוף וחוקר את הייאוש הקיומי של אנשים שלא מצליחים לתקשר עם זולתם.
בסרטו החדש והארוך ביותר עד כה, (196 דקות נפלאות), חוזר ג'יילן לערבות הטרשים של תורכיה והפעם הוא באזור קפדוקיה הבראשיתי ועוצר הנשימה. איידין הוא שחקן לשעבר המנהל מלון. הוא מתגורר עם אשתו הצעירה ממנו ועם אחותו הממורמרת. כשאורח דופק בדלת שוקע איידין בשאלות קיומיות ואנו נסחפים איתו למסע ללב המאפליה התורכית.
פרסומת
ג'יילן שהתחיל את דרכו כצלם סטילס הוא אשף בשימוש בתאורה, במיוחד בתאורה על גבול הטבעית. ג'יילן מחולל פלאים עם אש המבערת באח ועם חדרים חשוכים המתכסים בצינת החורף. הוא גם ממקם את גיבוריו בצורה טבעית במרחב הקולנועי ומי שאהב את מרחבי אנטוליה ב"היו זמנים באנטוליה" ואת גגות איסטנבול ב"שלושה קופים" יקבל גם ב"שנת חורף" את צילומי הגיבורים הנטועים בתוך הטבע הפראי התורכי.
אבל לב ליבו של הסרט הם הדיאלוגים (שהם קמעה ארוכים ופוגמים בקצב של הסרט). ג'יילן עושה בסרטיו כמו בסרט זה מחווה ברורה לאמן הדו שיח הקולנועי אינגמר ברגמן וכמו היוצר הסקנדינבי הדגול, הדיאלוג בסרט חותך כמו אזמל מנתחים בבשר החי. אלו סצנות ארוכות ותובעניות אך מהפנטות ומתגמלות את הצופה. ג'יילן גם מכניס לסרט תמות מאת צ'כוב והשילוב בין ברגמן לצ'כוב ליכולת העילאית של ג'יילן להעביר סיפור –מהממת.
כמו ב"אקלים" המדהים – סרטו של ג'יילן משנת 2006, גם ב"שנת חורף" עולים נישואים בין הגיבור לזוגתו על שרטון. אצל ג'יילן זהו שרטון מפואר וקשה. האשה הצעירה והנאווה הכלואה בכלוב של זהב בשום מקום למול הבעל הנינוח והמבוגר שפניו כמו חצובות בסלע . אחותו של הגיבור היא מעין האלטר אגו שלו והסצנה בינה ובין אחיה שאורכת לנצח היא משיאי הסרט
היו זמנים באנטוליה, שלטעמי הוא הטוב בסרטיו של ג'יילן עד היום מאד הצליח במקומותינו . הסרט המשיך את הקו של "שלושה קופים" והפך את הקולנוע של ג'יילן להרבה יותר נגיש לצופה, עם דגש על סרקזם ועלילה שהתקדמה בקצב סביר והנה ג'יילן חוזר למקורות, אל הקולנוע המופשט והפילוסופי, אל פריימים דוממים ואל התת מודע. צריך הרבה אומץ ואמונה עצמית יוקדת כדי ליצור בימינו יצירה כמו "שנת חורף" המיועדת בעיקר לצופים מטיבי לכת. אולם מי שיעז וילך לצופת בסרט מזומנת לו חוויה עוצמתית מאין כמוה. "שנת חורף" כמעט יצירת מופת.
שם: איציק גורגיל: 36196 דקות של דיבורים בחדר זה או אחר. מרגיש כמו הצגה מצולמת וממש לא מתאים לקולנוע. יומרני וטרחני.
שם: שריתגיל: 52נהננו מאוד, סרט למיטבי לכת, ללכת ביום שבת בצהרים כשיש זמן לגלוש לתוך כורסא ולספוג את התמונות והדיאלוגים...אורך הסרט לוקח למסע פנימי של הלב והנפש. חוויה!
שם: לויגיל: 65הסרט חכם ומאוד אינטליגנטי מאוד. הוא מעלה את השאלות הקיומיות שכמאט כל אחד מאתנו שואל את עצמו, בשלבים שונים בחיים. איך אנחנו רואים את עצמנו? מה התפקיד שלנו בחיים? האם הזולת רואה אותנו כפי שאנחנו רוצים שיראה? השאילות הם אוניברסליות, ללא תלות בזמן ומיקום, וכאשר הם נשאלות על הרקע של כפר נידך ומושלג בתורכיה, זה עוד מחדד את המציות. במשך 3.5 שעות אנחנו נשארים במתח מתמיד אחרי הנעשה, עוקבים אחרי הדיאלוג ומודדים את המתרחש על עצמנו. בימוי פשטני, תפאורה מינימליסטית ומשחק מעולה כל זה עושה את הסרט לתענוג של חושים ומחשבות