אחד הדברים הקשים ביותר לתסריטאי הוא ליצור דמות מושלמת של נבל, כזה שייחרט בזיכרון ויזעזע את הצופה. לכן, במקרים רבים, הדמויות האלה נלקחות מעולם הספרות והקומיקס ומעובדות לקולנוע, כמו למשל הג'וקר (הית' לדג'ר), חניבעל (מספריו של תומאס האריס) אנטון שיגור ("ארץ קשוחה" - מספרו של קורמק מקארתי) ועוד. כמובן שעבודות הבמאי והשחקן עצמו הן לא פחות חשובות בהצלחת הנבל. לו בלום, הדמות שיצר התסריטאי דן גילרוי, בסרטו הראשון כבמאי, היא דמות הנבל המושלם ולשם כך הוא לא נזקק לשום קומיקס או ספר. זהו נבל שרוב הסיכויים שתמצאו אותו בשלושת הגדולים של סיכומי העשור הנוכחי.
לו בלום (ג'ייק ג'ילנהול) מתחיל בקטן מעשיית אחד הדברים הבזויים ביותר - גניבת מתכות כמו חלקי גדרות ומכסי ביוב. למרות שזה לא מוזכר בסרט, ככל שהזמן עובר, מבינים שהוא סובל מתסמונת אספרגר; רציונאליות יתר, הנכונות לומר את האמת לכל אחד בפרצוף וחוסר הבנת סיטואציות חברתיות הם סימנים די מסגירים שמדובר בסוג של אוטיזם, אם כי המצב שלו מוקצן לרמת סוציופת לטובת המסך הגדול. הסימנים האלה מציבים אותו על הסקאלה שבין הדמות של סאגה נורן מ"הגשר" ולבין הדמות הטיפה מרושעת של שלדון קופר מ"תאוריית המפץ הגדול" (מינוס מוסר ומצפון).
פרסומת
לו בלום יעשה הכל כדי להשיג עבודה, והוא לא יסתפק בגניבה בלבד. לאחר שהוא נתקל בתאונת דרכים על גשר בלוס אנג'לס, הוא מגלה את העולם האפל של צלמי החדשות, אלה שמסוגלים להגיע לכל זירת אסון או פשע, לצלם את הקורבנות ולמכור את הסרטים לתחנת הטלוויזיה המרבה במחיר. לו מחליט שזהו ייעודו החדש. הוא משיג מצלמה וסורק תדרי משטרה ומתחיל לרדוף אחרי אייטמים. הוא נתקל בתחרות קשה מול צלמים אחרים, כמו ג'ו (ביל פקסון, כהרגלו, בתפקיד קטן אך משמעותי). לו לומד מהר את התפקיד, ולא רק שהוא לומר במהירות איך לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר, אלא הוא מסתגל כמו זיקית לעולם החדשות. הוא מגיע לתחנת הטלוויזיה עם מהדורת החדשות בעלת הרייטינג הנמוך ביותר בעיר ומתחיל לעבוד מול נינה (רנה רוסו), מפיקת החדשות, תוך כדי שהוא מנצל את החולשות שלה ומעלה בהדרגה את המחיר על עבודתו. הסצנה בה הוא מנהל איתה משא ומתן במסעדה היא אחת מהסצנות הקרות ואכזריות ביותר שנראו בקולנוע בעת האחרונה.
ככל שהסרט הולך ומתקדם, כך לו הופך לדמות יותר מרושעת ואכזרית. זוהי הדמות הכי קיצונית שג'ילנהול גילם אי פעם בחייו. המבט הקר והחודר מתוך עיניו הגדולות לא ירפה מהצופה במהלך הסרט. מדובר במשחק טוטאלי שיגרום לצופה מצד אחד לאהוב/לשנוא את הדמות, ומצד שני לשנוא את עצמו מעט על כך שהוא אוהב את הצלם האכזרי. לו מדבר בעיקר בציטוטים ותאוריות שהוא מוצא דרך מנועי חיפוש באינטרנט. הוא נמצא בלמידה מתמדת. באופיו ובאכזריותו הוא מזכיר פחות דמות אנושית כלשהי אלא יותר את הרפטורים מ"פארק היורה".
העולם המושחת של החדשות והמרדף אחר הרייטינג נידון בלא מעט סרטים כמו ב"רשת שידור" בשנות ה- 70 ובסדרה "חדר החדשות" שבקרוב חוזרת בעונה שלישית. "חיית הלילה" הוא אחד הסרטים הכי קיצוניים ומזעזעים שנעשו בנושא. לא רק בגלל שלו מסוגל להזיז גופה כדי לקבל פריים יותר טוב, או ליצור את החדשות בעצמו כדי לצלם אותן, אלא גם כי נינה אכזרית לא פחות ממנו: "תדמיין את מהדורת החדשות שלנו כגברת משוספת גרון הרצה במורד הרחוב," היא מבקשת מלו. כל מה שמעניין אותה הוא הרייטינג ולכן היא מעדיפה להביא חצאי אמיתות לשידור ולהפחיד את הצופים.
ב"חיית הלילה" לא ממש קיים איזון בין טוב לרע. הבלשים הינם חסרי אונים מול לו וגם אחד ממפיקי תחנת הטלוויזיה , פרנק (קווין ראהם מ"מד מן") שאמור להיות המלאך הטוב על הכתף של נינה, הוא לא יותר מאשר זבוב טורדני שאפשר לנפנף אותו הלאה. הדמות הסימפטית היחידה בכל הסרט היא העוזר של לו - ריק. (ריז אחמד).
"חיית הלילה" הוא לעולם החדשות מה ש"לגעת ביהלום" לעולם התכשיטים: סרט שחושף בפני הקהל את מאחורי הקלעים של מה שכל אחד צורך אבל לא באמת רוצה לדעת איך זה מגיע לידיו. זהו סרט מרתק שיגרום לצופה לחשוב לעומק על הבניית המציאות שנוצרת ע"י התקשורת. זהו סרט שמתקרב לשלמות, סרט מרתק עם הומור מאזן ומחווה אחת בולטת ומיותרת ל"חשוד המיידי". זהו האירוע הקולנועי של השנה, לפחות עד הגעת "בין כוכבים" של נולן לקולנוע. אם ג'ייק ג'ילנהול לא יזכה על גילום לו בלום באוסקר - זה היה עוול גדול.
"חשוב ומרתק"
חיית הלילה (עמוד סרט)
ג'ייק ג'ילנהול
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות