רפסודיה בולגרית ביקורת סרט

הקופרודוקציה הבולגרית-ישראלית "רפסודיה בולגרית" נבחרה לייצג את בולגריה במירוץ לאוסקר הקרוב, אבל לא עבר את הסינון הראשוני של ועדת השופטים. זהו הסרט השלישי בסדרה בת שלושה סרטים העוסקת ביהדות בולגריה (קדמו לו "אחרי סוף העולם" ו"בדרך לירושלים").למרות שבבסיסו הוא סרט שואה,"רפסודיה בולגרית" הוא לא פחות מכך סיפור על ילדות ואהבת נעורים. העלילה מתרחשת ב-1943 בבולגריה על רקע רדיפת יהודי המדינה וגירוש יהודי תראקיה, מקדוניה ופירוט למחנות ההשמדה. במרכז הסרט עומד משולש אהבה רומנטי בין מוני (כריסטיאן מקארוב), יהודי צעיר וביישן שחי בסופיה, ג'וגו (סטפן פופוב), צעיר נוצרי וחברו הטוב ביותר של מוני ושלי (אנג'לה נדיקובה), אחיינתו הכובשת של מוני שחיה בעיר היוונית קבאלה המסופחת לבולגריה. היחסים בין מוני וג'וג'ו מעוררים אהדה ומצחיקים אותנו כבר מהרגע הראשון, כשבסצנה מוצלחת במיוחד אנחנו רואים את ג'וגו מלמד את מוני איך לנשק כשהוא מנסה להיות האמפרי בוגארט האלמותי. החברות של השניים מקבלת מימד נוסף, כשאביו של ג'וגו העובד בממשלה במחלקה לענייני יהודים אוסר על בנו להיפגש עם מוני.עלילת המשנה עוסקת במשפחתו של מוני. אביו מואיז (מוני מושונוב), שולח את בתו לדודים בקבאלה יחד עם מוני ופורטונה הסבתא על מנת למצוא לה חתן הולם. הארוחה המשפחתית והשידוכים יום למחרת הם מהסצנות המצחיקות ביותר בסרט. בקבאלה מוני ושלי נפגשים בפעם הראשונה, אופיה היצירתי של שלי גורם למוני להתאהב בה. יש לציין שבין שני השחקנים הצעירים ישנה כימיה נהדרת והנופים המדהימים של קבאלה תורמים לאווירה הרומנטית. בסופו של דבר שלי מגיעה יחד עם משפחתה לסופיה ושם פוגשת את מוני וג'וגו שמחזרים אחריה. הסצנות של השלושה מבלים יחד הן הטובות ביותר בסרט, הרבה בגלל הכימיה המצוינת בין שלושת השחקנים הצעירים שבחלקים גדולים פשוט מחזיקים את הסרט על גביהם. הסוף אומנם מתבקש, אך הביצוע שלו יכל להיות הרבה יותר אפקטיבי ומרגש.למרות הסוף שעשוי בצורה קונבנציונלית, מצאתי את עצמי נהנה מהסרט ברובו. ניצ'ב הצליח ליצוק לתוך הסרט חברות אמיצה וסיפור אהבה קטן אך מקסים שעובד בזכות השחקנים המצוינים. ניצ'ב מייצר דיוקן יפהפה של הנופים והמסורת של יהודי בולגריה ועושה זאת בצורה מלאת קסם.