קרול ביקורת סרט

טוד היינס עושה זאת שוב עם "קרול". הקולנוען חביב פסטיבלי ומבקרי הקולנוע עתיד לככב בשנית ברשימת המועמדים המובילים לפרס האוסקר. הוא כבר היה מועמד לפרס בשנת 2003 על סרטו "הרחק מגן עדן". בסרט ההוא עקרת בית בגילומה של ג'וליאן מור מגלה שבעלה הומו ומפתחת מערכת יחסים עם הגנן האפרו-אמריקאי, וכל זה בשנות ה-50 השמרניות. גם סרטו החדש "קרול" מתקיים בשנות ה-50 ובמרכזו נשים אמיצות שלא נכנעות לתכתיבים של החברה השמרנית. הפעם הכוכבת היא קייט בלאנשט המרהיבה ולצידה רוני מארה המרשימה שבעדינותה גונבת את ההצגה ואף זכתה בשל כך בפרס השחקנית בפסטיבל קאן האחרון."קרול" מבוסס על הרומן "מחיר המלח" מאת פטרישיה הייסמית', המוכרת בעיקר ככותבת מותחנים מוצלחים ומצליחים, כגון "זרים ברכבת", "הכישרון של מר ריפלי" ועוד רבים. על אף שהייתה ידועה בנטייתה המינית הביסקסואלית זהו הרומן הלסבי היחיד שהיא אי פעם כתבה. לא קראתי את הספר אבל התסריט של פיליס נאגי הוא בהחלט מאופק ומשמש בסיס ראוי ליצירה הקולנועית של היינס. העלילה עוקבת אחר עקרת בית אלגנטית ומשועממת, נשואה פלוס ילדה, בשם קרול. למרות היותה לסבית, היא התחתנה עם גבר בגלל שזה מה שהיה נהוג לעשות באותה תקופה. קרול לא מסוגלת וגם לא רוצה לוותר על זהותה האמיתית והנישואים מתקרבים לסופם. המפגש עם תרז, זבנית צעירה בחנות כלבו בערב חג המולד, משנה את חייהן, וקרול שמנהלת קרב משפטי עלולה לשלם מחיר כבד בגלל שמיניותה באותה תקופה נחשבה לעבירה על החוק ואף להפרעה נפשית על ידי חלק מהמומחים. לעומת קרול, שאולי עומדת לאבד את כל עולמה, תרז עומדת לממש סוף כל סוף את זהותה ובעידודה של בת זוגה החדשה גם את תשוקתה לצילום, ולהפוך אותו למקצוע של ממש.עם כל הכבוד לתסריט והבימוי המאופק, או לשחקניות המרשימות שעושות עבודה מדהימה, הסרט הזה שייך לצלם אד לחמן שכבר עבד עם היינס בסרטיו "הרחק מגן עדן", "אני לא שם" ובמיני סדרה "מילדרד פירס". הוא ראוי כבר מזמן לפרס על עבודתו הקולנועית. הצילום משחזר בעדינות את הקולנוע המלודרמטי של שנות ה-50. הוא מחזיר למסך הגדול את סגנונו הקולנועי של דאגלס סירק ואת הדרך שבה הוא יצר מלודרמות הוליוודיות על נשים גדולות מהחיים. אין ספק שקייט בלאנשט מספקת כאן הפגנת משחק אלגנטית נוספת, אך היא לא מפתיעה כי זאת עוד הופעה מרהיבה בשרשרת של הופעות קולנועיות מבריקות. לעומת זאת, רוני מארה, שנחשפה לעולם במותחן "הנערה עם קעקוע הדרקון" כפאנקיסטית האלימה ליסבת' סאנדר, יוצרת כאן דמות שברירית ומרגשת של תרז' הצעירה, שרק מתחילה לחיות ומעזה לראשונה בחייה לקלף מעצמה את המחסומים. הכימיה של שתיהן יחד פשוט עוצרת נשימה והן מצליחות להעביר לקהל את תחושת ההתרגשות של הימים הראשונים במערכת יחסים ואת החששות שמלוות את הגיבורות כאשר הן מתאהבות זאת בזאת.אין ספק שטוד היינס הוא מומחה לשחזור מדויק של שנות ה-50. הוא במאי מעולה שאהבתו והערכתו העצומה למין הנשי מורגשת בהופעתן של מארה ובלאנשט. הוא מגיש לקהל הצופים סרט מאופק, שמסרב לשחרר את הרסן למרות העלילה החזקה וההופעות המעולות. הוא כמעט ומצליח ליצור מלודרמה אמיתית כמו פעם, אבל העדינות והסמליות שלא היו בדיוק אופייניים לז'אנר תמיד מזכירים לנו שעשייתו היא מחווה קולנועית, ואני הייתי פשוט מעדיף לשקוע בתוך עולמן של הדמויות הנמצאות על גבי המסך ולא להיות ערני לעובדה שאני צופה בסרט.