פעם בכמה זמן מגיע איזשהו סרט שמצליח לעורר בך כל כך הרבה רגשות תוך זמן קצר שאתה לא יכול שלא להתמוסס מבפנים רק מהמחשבה על כל אותם רגעים נפלאים שגרמו לך להרגיש ככה. "מועדון שנות ה-80" האירי הוא סרטו החדש של ג'ון קארני, וכמו שניים מסרטיו הידועים שהביאו לו תהילת עולם ("פעם אחת" ו"התחלה חדשה"), גם סרטו החדש עוסק בדואט שבין המוסיקה לאהבה ועל שותפות הגורל שנפלה בידיהן של הדמויות בסרט בשילוב בין השניים – וההנאה המרובה היא כולה שלנו.הסרט עוקב אחר קונור, תיכוניסט חנון שנאלץ לעבור לבית ספר חדש בדבלין בעקבות המצב הכלכלי של משפחתו, שם הוא פוגש בראפינה, נערה יפה הטוענת שהיא דוגמנית שתהפוך לכוכבת גדולה ממש בעוד רגע. קונור מציע לסנובית הצעירה הצעה מפתה – להצטלם לקליפ של הלהקה שלו, הצעה בעייתית מכיוון שלהקה כזו לא באמת קיימת. אך אל דאגה, קונור יחבור לחנונים מוסיקליים אחרים מבית ספרו החדש, ויחד הם יקימו להקה שהסגנון המוסיקלי שלה ישתנה בהתאם למה שיהפוך להיות אופנתי באותו רגע. אה, כן, כבר ציינתי שהסרט מתרחש ב-1985 והוא גדוש במוסיקת אייטיז, מהקיור ודוראן דוראן ועד מוטורהד וג'ו ג'קסון?
פרסומת
השקר הקטן של קונור מתגלגל עד שהוא וחבריו מתחילים לכתוב שירים מקוריים, ואלה נשמעים כאילו באמת נכתבו במהלך האייטיז, וזאת הודות לגארי קלארק, שיצר כמה להיטים גדולים במיוחד באותו עשור ושכתב לסרט כמה שירים מוצלחים במיוחד. השירים המקוריים האלה לא רק משקפים במדויק את הלך הרוח של קונור ואת התהליך שהוא עובר בדרך לליבה של ראפינה, אלא גם נשמעים כמו שירים שלא היו מביישים אף הרכב אייטיזי, וגם בשנת 2016 הם נשמעים רעננים וכיפיים.כיאה לנער החנון שהוא, כזה שעדיין צריך קצת הכוונה מפעם לפעם, נעזר קונור באחיו הגדול ברנדן (ג'ק ריינור) שיכווין אותו במה המוסיקה הנכונה לשמוע ומהי הדרך הנכונה ביותר להתחיל עם בחורה. מערכת היחסים הזו משמעותית לסרט ולקונור כמעט כמו זו שהוא מפתח עם ראפינה, במיוחד לאור העובדה שברנדן, המודל לחיקוי של קונור, הוא גבר צעיר שבעצמו מחפש מה לעשות עם עצמו בעולם. התמיכה והעזרה שלו לקונור מוכיחה כי הוא צריך את החיבור ביניהם אפילו יותר מאשר קונור עצמו, כשרגע השיא בין השניים, ממש בסוף הסרט, יעלה דמעות בכל אדם שיש לו לב.
מערכת היחסים בין קונור לחבריו בכלל ולראפינה בפרט נבנית בהדרגה בקסם שכובש את הלב בכנות הצנועה שלו. נכון שמדובר בחבורת נערים, אך הם אינטליגנטים ורגישים הרבה יותר מהמבוגרים שמנסים להכניס אותם לקופסא שלהם, ואי אפשר שלא להרגיש שבא לכם להצטרף לחבורה הזו. העובדה כי מרבית שחקני הסרט הם חבר'ה אנונימיים היא לא פחות ממדהימה – זוהי חבורת שחקנים נפלאה שכל תנועה שלהם מרגישה כמו הדבר הנכון ביותר עבור הדמויות אותן הם מגלמים. שאפו גדול במיוחד צריך להעניק לפרדיה וולש-פילו וללוסי בוינטון המגלמים את קונור וראפינה, שעוד עלולים להגיע לגדולות בזכות הכריזמה המלבבת שלהם.התסריט הנהדר של קארני, שהוא אוטוביוגרפי בחלקו, מעניק לכל הדמויות את היחס המגיע להן, והוא יודע בדיוק איפה צריך לגעת כדי להוציא את הרגשות הנכונים ברגע הנכון, רגעים אותם הוא מביים בצורה עדינה ופשוטה כביכול, אך כזו שמחושבת היטב כדי להצליח לשדר את התמימות שיש בגיל הזה. גם הרגעים הקומיים והדרמטיים המתבקשים אינם נעדרים מהסרט, וגם בהם קארני אינו נופל, אלא להיפך – השילוב בין הרגעים הקומיים לדרמטיים מרגיש פה כל כך טבעי ונכון שזה בלתי אפשרי שלא לצחוק או להתעלם מהם, בטח ובטח שלא להתרגש מרגעי השיא שבסרט.למרות שמו העברי הנוראי של הסרט, זוהי פנינה קטנה ויפהפייה שנוצצת ממרחקים בזכות האור הבוהק שהיא מפיצה לכל עבר. הפנינה הזו מעניקה אינספור רגשות בתוך כשעה וחצי. המוסיקה, הבגדים והשיער המוגזמים, החברות, המשפחה, האהבה – כל אלה מתחברים יחד והופכים את "מועדון שנות ה-80" לסרט נהדר שמציג איך זה להיות נער מתבגר שמתאהב לראשונה בדרך כה כנה, צנועה ורגישה שאי אפשר שלא להיכנע לה מרצון. אחד מאותם סרטים שגם שאחרי שהקרדיטים הסתיימו ממשיך להישאר בלב לזמן רב מאוד.
חביב. אומנם לא מדובר על פאר היצירה, אבל זה כמו חטיף מתוק שכיף לתת בו כמה ביסים. עלילה שמתרחשת בשנות ה-80 בדאבלין על רקע מצב כלכלי קשה. קונור הוא נער מוכשר בן 15 שגודל במשפחה שבה הוריו חווים משבר בחיי הנישואין. הוא עובר לבית ספר חדש ושם סובל מקשיי התאקלמות והתנכלויות.יום אחד הוא פוגש נערה יפה בשם ראפינה שגרה בהוסטל וגודלת ללא הוריה.כדי להרשים אותה הוא מספר לה שהוא זמר ויש לו להקה ושהוא מחפש בחורה כדי לצלם קליפ. עכשיו עליו להקים את הלהקה וזה מה שהוא עושה. הם מתחילים לצלם קליפים וקונור מתאהב בראפינה.היה נחמד לשמוע שוב את הלהיטים הגדולים של אותה תקופה שאהבנו, ושאני ובני גילי גדלנו עליהם בנעורינו.
מאוד לא נהנתי. סרט ארוך, מיגע, עם דמויות חד מימדיות ודיי שוביניסטיות.
המוזיקה לא רעה בכלל, אבל הסרט נופל לכל קלישאה שיש.
לא מרגש, לא מצחיק, אפילו לא משוחק טוב. כלום.
סרט נחמד מאוד !!!
השחקנים מעולים, הצילום נהדר, הפס-קול יוצא מן הכלל, רוב הדיאלוגים מעניינים והמסר מועבר בצורה טובה אבל התסריט והעלילה די צפויים ולא מקוריים.
בקיצור, סרט נחמד מאוד להעברת הזמן ולא יותר מזה. אני בטוח כי הצופים אשר גדלו על השירים משנות ה-80 יהנו ממנו הרבה יותר ממני. כדאי לראות !!!
"כנות מרגשת"
מועדון שנות ה-80 (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות