ברבות השנים, התקבעה צרפת בתפיסה העולמית – אולי באופן טיפה סטריאוטיפי – בזכות שלושה דברים: הרומנטיקה שלה, המוזיקה ובפרט תרבות השאנסונים, וכמובן הקולינריה הצרפתית וכוכבי המישלן. על פניו, סרט שישלב בין שלושת אלו יוכל לכבוש את ליבם של צופים רבים (לא הציניים שבינינו), אבל באותה מידה יוכל בקלות גם ליפול לקלישאות רבות. במובן הזה, "לעזוב יום אחד" – סרט הביכורים של אמלי בונן, לא רק שצלח בשנה שעברה את המשימה כפויית הטובה שהיא פתיחת פסטיבל קאן, אלא מצטיין בלהיות קומבינציה מספקת למדי של רומנטיקה, מוזיקה וקולינריה."לעזוב יום אחד" הוא למעשה עיבוד ארוך לסרט המוזיקלי הקצר באותו השם של בונן מ-2021 (שזכה בפרס הסזאר הצרפתי שנתיים לאחר מכן), אז גילם בסטיאן בואיון ("מסייה אזנבור", זוכה הסזאר עבור "הרוזן ממונטה כריסטו") סופר מתחיל החוזר לעיירת הולדתו הקטנה כדי לסייע להוריו המזדקנים ופוגש בחברת הילדות קרולין (הזמרת/שחקנית ז'ולייט ארמנה, "מתוך אהבה"). בונן שומרת על האלמנט המוזיקלי גם בגרסת הסרט, אך מחליפה בתפקידים של בואיון וארמנה.
פרסומת
כעת, ארמנה היא ססיל, שפית מוערכת בתחילת דרכה המתכוננת עם בן זוגה סופיאן (תאופיק ג'לאב) לפתיחה הגדולה של המסעדה שלה בפריז. תוכניותיה משתנות ברגע שאביה (פרנסואה רולין) עובר התקף לב וססיל נאלצת לשוב לעיירה הקטנה שבה גדלה בצפון-מזרח צרפת כדי לסייע בניהול מסעדת הדרכים הזולה של הוריה. בואיון נכנס לנעליו של רפאל, ידידה המחוספס והציניקן של ססיל משכבר הימים (ואולי גם אהבה נכזבת?), ששב פתאום לחייה. כעת על השפית הצעירה להתמודד עם הדברים שהותירה מאחוריה ולשאול את עצמה שאלות על עתידה.מחזות זמר צרפתים – בשונה מהמקבילים להם בהוליווד – לא מתיימרים לשמר את תחושת הפנטזיה והעמדת הפנים, אלא משחקים עם הפורמט הוותיק: בין אם בהקצנה שלו עד למעין פרודיה, כמו במחזות הזמר הנודעים והכה צבעוניים של ז'אק דמי - "מטריות שרבורג" ו"העלמות מרושפור". "לעזוב יום אחד" דווקא מזכיר סרטים מוזיקליים המתרחשים במציאות העכשווית ומתאר סיפורי אהבה של צעירים ומשתמש בשירים כדי להביע את רגשותיהם של הדמויות, דוגמת סרטו הנפלא של אלן רנה "החיים הם שיר" מ-1997 והסרט של כריסטוף אונרה "שירי אהבה" מ-2007.
דמויותיה מתנהלות בעולם ריאליסטי מאוד ומקורקע, והשירים שהן שרות מקטלוג המוזיקה הצרפתי הנרחב – בין אם של סלין דיון, דלידה או סטרומאה – מרגישים יותר כמו שירה בציבור או זמזום ספונטני שנפסק במהרה, רחוק מנאמבר גדול במחזמר. באותה הנשימה, "לעזוב יום אחד" לא פוחד מסצנות טיפה יותר חולמניות שמשתלבות באופן חכם בתוך העלילה השמרנית יחסית – לדוגמה, סצנת החלקה על הקרח של ססיל ורפאל שחוזרת ליום גורלי בחייהם המשותפים, והופכת לאחד מרגעי השיא של הסרט. הכימיה האמיתית והלא מובנת מאליה בין ארמנה לבואיון עוזרת לקטעים אלו לעבור "חלק" ולא להרגיש תלושים מהאווירה הכללית השלווה של הסרט.כוחו של מחזמר נמדד לא פעם באיכות שיריו, ובונן יודעת להתאים בין להיט מוכר לסיטואציה דרמטית, ובכך לפעמים מפיחה חיים חדשים בשירים שמזמן הפכו לנכסי צאן ברזל – יעידו הצופים בהקרנה שבה נכחתי, שפצחו בשירה כש-"Paroles, Paroles" הגיח לפתע בסצנה מינורית. עדיין, לא פעם הדרמה הפשוטה שבמרכז הסרט – בין אם הסכסוך הבין-דורי בין ססיל לאביה או משולש האהבה אליו נקלעה – מייתרת את הצורך בלהביע את הרגש בשיר וקטעי השירה הופכים מאולצים. זו הוכחה לכך שבונן, ושותפה לכתיבה דמיטרי לוקאס, יודעים לכתוב דרמה טובה ומשכנעת, אך זו הייתה מרוויחה יותר אם השניים היו מוותרים לפעמים על נאמנות לז'אנר.אם יש בעיה אחת עם "לעזוב יום אחד" הוא שיש תחושה שהוא נרקח במעבדה שכל מטרתה היא ליצור סרטים ששואפים להיות חמודים ומחממי לב. חסר בו משהו שיהפוך אותו ליותר משמעותי מעוד סרט קטן בעל לב טוב. אמלי בונן יצרה סרט נוסטלגי שלא מתרפק מדי על העבר, ומזכיר לצופיו שמחזות זמר וחלומות גדולים מהחיים הם דברים שקורים כמעט רק בסרטים. האם בונן היא שם שעוד יככב בפסטיבלי קולנוע גדולים בעתיד? סרטה הראשון לא מעניק תשובה ברורה לכך, אבל הוא בהחלט חוויה מהנה שראויה לצפייה על גבי המסך הגדול.
הסרט סובב על חמש דמויות מרכזיות.
השפית. ההורים, חבר מהעבר ובן הזוג שלה.
השפית ססיל חוזרת לביתה היום ואביה קיבל התקף לב. מפתחת דינמיקה בין הדמויות לאורך הסרט.
את הסרט מלווים שירים קצרים המוסיפים חן לסרט.
הסרט מצא חן בעיני.
סיפור על בחורה שגדלה בכפר קטן,עם הורים שבישלו כל חייהם במסעדה מקומית,אוכל מקומי משפחתי.כשהיא מנהלת חיים עצמאיים העיר הגדולה,ההורים מזדקנים ואינם יכולים לנהל את חייהם ללא עזרה.סיפור נוסטלגיה וגעגועים לעבר שלא ישוב.
המלצה חמה - סרט אנושי עם סיפורים שפוגשים את כולנו. שחקנים נהדרים שאפשר להאמין להם כי הם כמונו.
ולכן הכי סביר שיפצחו בשיר- מפתיע אבל לגמרי מתחבר וסוחף - אהבתי.
כגודל הציפיה ככה גודל האכזבה .הסיפור עצמו היה מעניין אבל שום דבר לא התפתח .הדמויות שטוחות למרות שהמשחק באופן כללי טוב .המחזמר באמצע הסרט לא מוסיף שום חן מיוחד לסרט .
בקיצור אםשר לוותר .ציון 6
לעזוב יום אחד (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות