אחרי ההצלחה של ההצגה "העיר הזאת", הבמאי והראפר עמית אולמן, שמוכר גם בשם הבמה פרדו גראס, החליט לקחת את הנוסחה המנצחת של אופרת ראפ שכולה מושרת בחרוזים ומבוססת על ז'אנר אמריקאי מצליח ויצר את ההצגה "תיכון מגשימים". הפעם במקום פילם-נואר, המחווה הייתה לסרטי תיכון אמריקאיים תוך שילוב של עולם הבאטלים (קרבות הראפ).ב-2023 ההצגה "העיר הזאת" עובדה לסרט שהפך להצלחה מרשימה עם עשרות אלפי צופים, ביקורות משבחות, זכייה ב-4 פרסי אופיר ומעמד של סרט קאלט. גם הפעם בעקבות הצלחה הגיע תורו של "תיכון מגשימים" להפוך לסרט ז'אנר וגם הפעם אולמן צולח את המשימה בהצלחה, כמו בפעם הקודמת בז'אנר שכמעט ולא קיים בישראל (סרטי תיכונים) ובתת-ז'אנר שלא קיים כמעט בעולם (אופרת היפ-הופ שכולה בחרוזים).
פרסומת
למעשה, הדוגמה הכמעט יחידה שעולה לראש היא ההצגה שהפכה ללהיט ענק מברודווי "המילטון", אבל הולמן הוא מהבודדים בעולם שמתמחה בעשיית אופרת ראפ קולנועית. עצם ההצלחה של ליצור סרט שכולו יושב על ביט, עם חרוזים שמקדמים את העלילה וגם יוצרים פאנץ'-ליינים מוצלחים, מחוות לז'אנר מ"קרטה קיד" ועד "ילדות רעות" ועולם שנע בין המציאות הישראלית לפנטזיה על איך תיכון מהסרטים נראה ונשמע, הוא מרשים ומעורר השראה.העלילה עוקבת אחר יואב (אמיר בנאי בתפקיד קולנועי ראשון), נער שמגיע לתיכון חדש, בן לאמא (מיכל ינאי בהופעה הכי לא זוהרת בקריירה) קשת יום שנאבקת לפרנס אותו. לאחר שהוא מושפל בבאטל מול מלך השכבה חנן )יונתן הורנצ'יק בהופעה כובשת), הוא נעזר במוכר הקיוסק והראפר האגדי לשעבר חמורבי (עמית אולמן עצמו בהופעה שהיא מחווה למנטור ההיפ הופ הישראלי יוסי פיין) כדי לשדרג את מעמדו בבית הספר, נרשם לתחרות באטלים ומנסה להשיג את מלכת השכבה מאיה (יעל שלביה). כמובן שככל שמעמדו עולה, כך גם השתן עולה לו לראש ויואב ילמד כמה שיעורים חשובים לחיים.
נתחיל ביתרון המרכזי של "תיכון מגשימים" – הוא פשוט פאן אחד גדול. הוא צבעוני ומרשים ויזואלית, מבין את הז'אנר לעומק, משלב בין הופעות של כוכבות נוער מהעבר כמו מיכל ינאי ורוני דואני להופעות אורח של ראפרים כמו נורוז ושרק וגם לירון תאני, מגיש התוכנית שהזניקה את הז'אנר בארץ "עסק שחור", נמצא כאן. יש בו שירים קליטים ומוצלחים ברובם שכתבו עמית אולמן, איציק פצצתי, ג'ימבו ג'יי (שלושתם ראפרים מצליחים בעצמם) והוא מספק בידור מהנה אבל לא כזה שיורד נמוך מדי כמו סרטי קיץ ישראליים אחרים, אלא מכבד את הקהל שלו.אבל לא הכל ורוד. אמיר בנאי מקסים בתפקיד הראשי, בדמות שנראית כמו אנדי סמברג בצעירותו, אבל ראפר הוא לא וזה בעייתי במיוחד כשמדובר בדמות שאנחנו צריכים להאמין שמנצחת ראפרים מקצועיים וטובים ממנה. הסרט מצד אחד נטוע בתרבות הישראלית עם רפרנסים לצבא ולהיסטוריה של ההיפ-הופ, אבל מצד שני גם מרגיש מנותק ולא מצליח להחביא בין השורות אמירה משמעותית על החיים כאן, כמו ששיר ראפ טוב יכול וצריך לעשות.בסוף ההיפ הופ הוא ז'אנר חברתי שצמח מלמטה, בעוד הסרט נדמה קצת כתרגיל קולנועי מהנה ומלוטש ופחות כמו משהו שמגיע מהשוליים והשכונות כמו ביצירות מכוננות בז'אנר סטייל "8 מייל" או "היישר מקומפטון" בין כל החרוזים, הפאנצ'ים והביטים, 'תיכון מגשימים' מגשים כמעט את כל מה שהוא מבטיח - חוץ מהשאיפה להיות סרט היפ-הופ שבאמת יש לו משהו חדש להגיד. אם נסכם את זה בצורה של אולמן – שוב יש לנו סרט היפ הופ בעברית, לא באנגלית, נו שיט, כל שיר בו הוא קליט, כל שורה על הביט, אבל כל מה שהיה צריך זה שיפור קל בתסריט, כדי שהמוצר הסופי יהיה ממש להיט.
חשבתי שנכנסתי לסרט נעורים בסגנון ראפ המתאים למופע קצר.קיויתי למשב רוח רענן.זה לא.ביזבוז גמור של כישרונות צעירים,אם היה לפחות סיפור מעניין אז זהו שלא.הכניסו את קרן הדר,זמרת האופרה לתפקיד מיותר.למה?אוסף של מילים גסות.אם הסרט הוא על תיכון,למה התירו לילדים בני 12 לצפות? יצאתי באמצע משיעמום.לא מומלץ!
מדובר בסרט נעורים מוסיקלי, כאשר אופי המוסיקה ספק אם תתאים לכל צופה.אני ממש לא התחברתי לתסריט ולמוסיקה אך זה לא אומר שלא יהיו צופים שכן ימצאו עניין במוסיקה המיוחדת והתסריט.לסיכום, מאכזב!!