קרב הישרדות בין גולשת לכריש ממוחשב עומד במרכז "מים לא שקטים" (תרגום עצלני ונוראי ל-The Shallows) - רק חבל ולא נעים להגיד שהיה נדמה שרוב הצופים באולם בו צפיתי בסרט היו בעד הכריש הווירטואלי. הסרט נפתח בנסיעתה של אותה גולשת העונה לשם ננסי (בגילומה החד ממדי של בלייק לייבלי) לחוף סודי במקסיקו בו אימא שלה גלשה בצעירותה. האימא כבר לא בין החיים והבת מרגישה חיבור לאותו חוף מיתולוגי עליו שמעה מילדותה ומפנטזת להגיע אליו ולרכב על הגלים.נשמע כמו מספיק מידע כדי לבנות איזה חיבור בין הדמות הראשית לבין החוף בו תתרחש האימה? פה בדיוק מתחילות הבעיות של הסרט - המטרה היחידה של הרקע של הדמות היא לזרוק על הצופים כמה שיותר מידע על דמות שלא דרוש לנו מידע כה רב עליה. ננסי הולכת להיאבק על חייה מול כריש וזה לא יהיה מרגש או מלהיב יותר אם נדע שהיא פרשה מלימודי רפואה או שיש לה אחות קטנה ואוהבת ואבא חמור סבר שרק "רוצה בטובת ביתו". גם הדרך בה המידע הזה נחשף, הדמיה של שיחות וידאו או התכתבויות שתופסות חצי פריים, מרושלת ופוגמת בזרימה.
פרסומת
עד הרגע בו ננסי נכנסת למים ומתחילה לגלוש אנחנו כבר מוצפים בכל כך הרבה אקספוזיציה מיותרת והדמיות של מסכי טלפון על מסך הקולנוע שלא ברור אם אנחנו בפרסומת ארוכה מאוד לטלפון סלולרי. כל זה בשילוב של הצילום המחפיץ של גופה של לייבלי, כאשר המצלמה מתעכבת על כל איבר טיפה יותר מדי, לגמרי יכול לבלבל ומטשטש את הגבולות בין סט צילומים של "ספורט אילוסטרייטד" לסרט אימה מדמם. כאשר ננסי נכנסת סופסוף למים לגלוש ישנם כמה רגעים יפים בתוך המים הצלולים אך גם שם הנוף הוא ממוחשב ברובו.שני גולשים מקומיים מזלזלים בננסי אך היא מוכיחה להם שהם טועים וכאשר היא נשארת לבד במים, מגיע האויב הנבזי - הכריש. ננסי מותקפת ומוצאת את עצמה פצועה על סלע פצפון כאשר החוף עדיין נמצא בטווח ראייה ושחייה אך הכריש לא מוכן לעזוב אותה. ננסי צריכה לאזור את כל התעוזה והידע שהיא רכשה בלימודי הרפואה כדי לשרוד ולחזור איכשהו לחוף בחתיכה אחת. מיותר לציין את המובן מאליו שננסי מתגלה כמקגייוור צעירה ומשתמשת במעט שיש לה כדי לטפל בפצעיה ולהגן על עצמה מול הכריש.
ישנם כמה רגעים מותחים בסרט אך הבמאי הספרדי ז'אומה קולייט-סרה ("נון סטופ") סוחט אותם עד תומם - בין אם בשימוש בזוויות צילום מתחת למים או במוסיקת רקע מפחידה שחוזרת על עצמה. זה אמנם אפקטיבי אך מעניק לסרט תחושה זולה למדי. בסופו של דבר ניתן לכבות את המוח וליהנות מהסרט הזה, אך מומלץ יותר לראות סרטים שפחות מזלזלים בצופים שלהם ונותנים את הכבוד המגיע לסיפורי הישרדות חסרי סיכוי.
שני דברים טובים בסרט :
בלייק לייבלי בבגד ים וצילומים יפים של סביבת החוף והים.
כל השאר פאטתי עד מאוד.
תסריט מופרך, אפקטים מוגזמים, וסיפור כל כך לא אמין שהופך את השחקנית פה למינימום סופרוומן.
טוב שלא ראיתי בקולנוע.