שתיקה ביקורת סרט

כל סרט חדש של מרטין סקורסזה, גדול הבמאים האמריקאים מאז שנות ה-60 עד ימינו, הוא אירוע קולנועי מסקרן. סקורסזה ידוע כבמאי שעומד מאחורי יצירות קנוניות, כגון "רחובות זועמים", "נהג מונית", "השור הזועם", "החבר'ה הטובים", "פסגת הפחד", "עידן התמימות", "השתולים", "הוגו", "הזאב מוול סטריט" ועוד רבים וטובים. אבל ישנם גם הסרטים הפחות מוצלחים, הבינוניים שעדיין מעוררים עניין בזכות האיכויות הקולנועיות יוצאות הדופן שלהם אם זה המשחק של פול ניומן ב"צבע הכסף", הסקנדלים הבינלאומיים של "הפיתוי האחרון של ישו", סרט הגנגסטרים הזניח "קזינו" או "קונדון" הדרמה על ילדותו של הדלאי למה.גם סרטו החדש, "שתיקה", פרויקט חיים מבחינתו של סקורסזה, שעמל עליו כבר 20 שנה, מתגלה כיצירה שרחוקה משלמות. הסרט הוא סוג של הגשמה עצמית, יצירה אישית שנוצרה קודם כל כדי להשביע את רצונו של האמן ורק אח"כ לגעת בקהל הרחב. הצפייה בו היא משימה לא קלה אפילו למעריציו המושבעים שעתידים להיתקל בסרט עם קצב מאוד איטי שמרגיש ארוך מדי - שעתיים וארבעים דקות של שתיקות, נופים ו-Voice over מעצבן. כמו כן הסרט מעורר אי נוחות לגבי עיצוב הדמויות של היפנים וליהוק איום של אדם דרייבר, שפשוט לא מתאים לגלם דמות של נזיר פורטוגזי הנרדף ביפן. סרטו החדש של מרטין סקורסזה משלב בין הנצרות לבודהיזם, כלומר שילוב בין "הפיתוי האחרון של ישו" ל"קונדון". העלילה עוקבת אחרי מסעם של שני מיסיונרים נוצריים מפורטוגל היוצאים לחפש אחר המנטור שלהם שנעלם ביפן בה השלטונות הוציאו את הנצרות מחוץ לחוק. האינקוויזיציה ביפן לא הייתה נגד היהודים כמו שהיה נהוג ברחבי אירופה, אלא נגד הנוצרים שהגיעו לאדמת יפן כדי להמיר את דתם של המקומיים. אנדרו גארפילד ואדם דרייבר הם המיסיונרים הצעירים ואילו ליאם ניסן המופיע בכרזות הסרט ואולי נמצא בו 15 דקות הוא המנטור. האלימות הפיזית והנפשית שהם יצטרכו להתמודד איתה היא איומה, אך הסרט המאופק הזה לא מאפשר לנו להתקרב אליהם וגם המשחק האיום של דרייבר לא תורם לכך. לעומת זאת דווקא גארפילד היהודי מצליח ליצור דמות מעוררת הזדהות, גם אם הכתיבה שלה לוקה בחסר.לאורך כל הצפייה הארוכה בסרט תהיתי למי בעצם מיועד הסרט הזה? קהל ליברלי חובב קולנוע לא יתעניין בסרט על נוצרים נרדפים, במיוחד כאשר הוא אינו מגובה בביקורות טובות או מועמדויות וזכיות בפרסים. נוצרים אדוקים לא יתקרבו אל הסרט הזה כי הוא שכלתני מדי וסרטי דת אמורים דבר ראשון לפנות אל הרגש ורצוי שהם יהיו מסחריים, משפחתיים ולא אמנותיים ומטרידים. בקיצור, שרפה של משפחות, עריפת ראשים והטבעת נשים בים זה לא כוס התה של הקהל הנוצרי העממי שצועד מהכנסייה אל בית הקולנוע הסמוך בימי ראשון וממלא את האולמות שלהם. אמנם הוא רחוק מלהיות הסרט הטוב ביותר של השנה או יצירת מופת, אבל "שתיקה" בחוסר האיזון ההיסטרי שהוא מתנהל בו הוא עדיין קולנוע מרשים מבחינה ויזואלית. עדיין יש בו רגעים קולנועים מרגשים ומלאי חסד לצד רגעים אלימים וברוטאליים שרק קולנוען מבריק כמו סקרוסזה יכול ליצור. נראה שבחוסר האחידות הנע בין סצינות מרשימות לסצינות שהיה אפשר להשאיר על רצפת חדר העריכה אפשר להאשים את סקורסזה ושותפו לכתיבת התסריט, ג'יי קוקס שגם כתב את התסריטים ל"כנופיות ניו יורק" הבינוני ו"עידן התמימות" המופתי. לפחות הצילום של רודריגו פרייטו נשאר אחיד לאורך כל הסרט, כלומר הוא מרשים גם בסצנות החוץ עם הנופים המרהיבים וגם בסצנות האינטימיות יותר.הסרט הטוב ביותר של סקורסזה במאה ה-21 הוא עודנו יצירתו המשפחתית המרגשת "הוגו" משנת 2011 שזיכה אותו ב-11 מועמדויות לפרס האוסקר. ככה זה שסקורסזה איש שחי, נושם ואוכל קולנוע עושה סרט על אחד מאבות הקולנוע ז'ורז' מלייס. כנראה הוא צריך לנטוש את ז'אנר סרטי הדת הנוצריים וליצור סרטים על הדת השנייה האהובה עליו – הקולנוע.

משמרת מאוחרת Late shift חדש 2026

צבעי הזמן Colours of Time חדש 2026

Mother Mary Mother Mary חדש 2026

נינו Nino חדש 2026

הדרמה The Drama 2026

הכלה! The Bride 2026

זה עובד? Is This Thing On 2026

השמש זורחת על כולם The Sun Rises on Us All 2026

לבנות מחדש Rebuilding 2026

פיליון Pillion 2026