המייסד ביקורת סרט

איך אמר פעם אייל גולן? "זה שאני אוכל בכל יום סטייק לא אומר שלא בא לי לפעמים פרוסת לחם על שוקולד". נכון, סטייק הוא אחד המאכלים המוצלחים ביותר שיש (לא לצמחונים שבינינו), אבל לפעמים בא לך משהו יותר צנוע, זול ומהיר – בדיוק בשביל כך הומצא ההמבורגר של "מקדונלד'ס". במקור הוא היה אמור להציע המבורגר איכותי, אבל בשנים האחרונות הודבק לו (די בצדק) המונח "טראש". כיף לאכול ב"מקדונלד'ס": ההזמנה מתבצעת מהר, האוכל לא רע ואתה יודע בדיוק מה תקבל, וכל זה בידיעה מלאה שבמגש מולך לא מוגשת מנת גורמה ממסעדה שזכתה בשלושה כוכבי מישלן.אבל איך קרה שהרשת הזו הפכה בתוך כמה עשורים לאחת מרשתות המזון המהיר הגדולות בעולם, ואולי למוכרת ביותר שבהן? מה היה כל כך מיוחד בה שהפך אותה מסתם עוד מזללה לדבר האמיתי? את הנושא הזה בדיוק מנסה לחקור הסרט "המייסד", שמספר על עלייתו ועלייתו של ריי קרוק, שלקח לידיו את השליטה על בית העסק הקטן והפך אותו למפלצת אימתנית ששווה סכומי עתק. בשונה מאותו המבורגר מפורסם, "המייסד" הוא לא טראש. גם אם הוא ממש לא מעדן עם טעמים נדיר, הוא בהחלט לא ג'אנק פוד. למרות ששם הסרט מרמז כי קרוק הוא זה שייסד את רשת הענק, אין זו האמת: הקרדיט צריך ללכת לאחים ריצ'רד ומוריס מקדונלד שהקימו את העסק המשפחתי ב-1940, 14 שנים לפני שקרוק עצמו נכנס לתמונה כמי שיזם והניע בסופו של דבר את תהליך הפיכתה של המסעדה הקטנה לרשת שגדלה מרגע לרגע.

בתחילת הדרך החיבור בין השלושה עשה להם רק טוב, אך עם צמיחתה של הרשת הפך קרוק לשולט האמיתי במסעדות הרבות שלה – למורת רוחם של האחים מקדונלד ובניגוד לחוזה עליו הם חתמו מולו. נכון שהם נהנו מסכומי כסף יפים מאוד, אולם השליטה על העסק שבנו במו ידיהם נגזלה מהם.זה, בסופו של דבר, ליבו של הסרט: מה יעשה האדם הממוצע שמסתנוור מההצלחה הגדולה ומהירוקים הרבים שנכנסים לחשבון הבנק שלו. נכון, הדרך למעלה של הרשת מעניינת גם היא וכך גם חייו של קרוק לפני ההצלחה הגדולה. אם בתחילת הסרט מצאתם את עצמכם מעודדים את קרוק ומייחלים להצלחתו, לאט לאט תתחילו לסלוד ממנו. מאדם נחמד שבסך הכל רוצה להצליח ולהרוויח כסף (על חשבון החיות המסכנות) הוא יהפוך מול עיניכם לאדם לא נעים ובלתי נסבל לצופה מהצד. כמובן שהתסריט רק מתבסס על הסיפור האמיתי של קרוק והרשת, אך יש בו הרבה ממה שקרה באמת – וגם אתם, כמו האחים מקדונלד, תיכבשו על ידי הכריזמה של קרוק, עד שהוא יעלה לכם על העצבים. כן, מייקל קיטון המתקמבק חוזר בהופעה מרשימה נוספת, הפעם כאיש שיעשה הכל כדי להשיג את מה שהוא רוצה, ולעזאזל העולם. לנגד עינינו, קיטון מצליח להפוך את קרוק מאדם סימפטי ושאפתן לאדם שלא הייתם רוצים לבלות איתו אפילו רגע אחד. אם הסרט היה מופץ בארה"ב כראוי לקראת האוסקר, היינו יכולים לראות את קיטון, מועמד בטקס הקרוב – ובצדק רב.אך בכל זאת, ממש כמו ההמבורגר המפורסם עצמו, חסר בסרט משהו שיהפוך אותו מעוד סרט על החלום האמריקני ועל הקפיטליזם הטהור למשהו מרתק באמת. אולי חייו הפרטיים של קרוק כפי שהם מוצגים בסרט הם המונעים מהצופה להתחבר לדמותו בצורה ראויה. גם הכתיבה המביכה של דמויות הנשים בחייו, לא תורמת לסרט. זהו סרטו השישי של הבמאי גו'ן לי הנקוק, שביים בקריירה שלו רק סרטים המבוססים על סיפורים אמיתיים (הבולטים שבהם הם "הזדמנות שנייה" ו"להציל את מר בנקס"), אך הפעם "המייסד" נותר בגדר שאיפה לסרט טוב.גם אם "המייסד" רחוק מאוד מהמבורגרים של "מקדונלד'ס", הוא בכל זאת לא סרט שייזכר כבעל ייחוד. הוא כן יגרום לצופה לחוש שהוא לא בזבז את זמנם ושהם אפילו הרוויחו ממנו ערך מוסף קטן, אך כאן זה יסתיים. עם כל הכבוד להופעה הנפלאה של קיטון, צריך יותר מתצוגת משחק מוצלחת של שחקן ראשי כדי להוסיף לסרט נקודות זכות. גם אם בסופו של דבר כל צוות השחקנים עושה עבודה טובה והבימוי והתסריט עובדים כראוי, "המייסד" נשאר עוד סרט קל לעיכול וחסר ערך תזונתי של ממש.