טוני ארדמן ביקורת סרט

רגע לפני שהוא מתמודד על פרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר ואחרי סיבוב עטור שבחים בפסטיבל קאן, זכייה בפרס האוסקר האירופאי ושלל פרסים נוספים, נוחת "טוני ארדמן" בישראל. בשלב המאוחר יחסית בו צפיתי בו, אחרי ההייפ וההכתרה כסרט השנה של לא מעט מבקרים וכמובן כתבי העת המפורסמים "מחברות הקולנוע" ו"Sight and Sound", היה כבר קשה למדי להנמיך את הציפיות. ייתכן שלו הייתי מגיעה לצפות ביצירה הזו הרבה לפני כל אלה, הייתה גם לי חיבה מיוחדת כלפיה - וכזו אכן קיימת במידה מסוימת.הסרט מביא את סיפורה של אינס, אישה קרייריסטית שמקדישה את כל כולה לעבודתה בתאגיד גדול ועשיר הרחק ממשפחתה שבגרמניה. היא מתגוררת בבוקרשט ומגיעה לביקור מולדת כדי לחגוג עם משפחתה את יום הולדתה. היא מגלה שאביה, פנסיונר בדחן עם חוש הומור קיצוני, שכח את יום ההולדת. עבור האב, הביקור מחדד את הריחוק שנוצר בינו לבין בתו, שהפכה לרצינית מדי. בבוקרשט מגלה האב כי הריחוק בינו לבין בתו אכן גדול מאי פעם וכל ניסיונותיו לשעשע אותה או לבלות זמן עמה אינם צולחים. האב בצעד קיצוני נכנס לעולם העסקי של אינס חמוש בפאה משונה ושיניים מזויפות ומציג את עצמו לקולגות שלה כטוני ארדמן, יועץ ומאמן. בניגוד לרצונה של אינס הוא מתלווה אליה לפגישות, כנסים ואירועים ומטלטל את שגרת עולמה. היתרון הגדול של "טוני ארדמן" הוא ללא ספק מוחה המבריק של הבמאית והתסריטאית הגרמנייה מארין אדה (שכאמור גם כתבה את התסריט). מבלי לקלקל ולגלות יותר מדי ניתן לומר שהסרט מכיל לא מעט סיטואציות משעשעות ומפתיעות, לא שגרתיות כלל בנוף הקולנועי ובפרט לסרט שעוסק ביחסים בין אב לבתו (בין השאר). מכאן ככל הנראה סוד קסמו. הכימיה בין השחקנים הראשיים, סנדרה הולר שמגלמת את אינס ופטר סימונישק שמגלם את אביה, נפלאה. הם מצליחים לשכנע, לרגש ולהצחיק ביחד ולחוד וכן להעביר היטב את המסרים של היוצרת הן על דור ההורים ששופט את ילדיו על פי אמות מידה שטחיות יותר של סטטוס זוגי וילדים והן על הדור הצעיר יותר שכל שעומד לעיניו הוא ההצלחה והכסף, עד כדי כך שהוא שוכח לעיתים לעצור וליהנות מרגעים קטנים יותר של החיים (קלישאתי ככל שזה יישמע).הבעיה מתחילה כאשר נדמה שהתסריטאית\במאית התאהבה בסצנות שצילמה עד כדי כך שלא נוצרה ביניהן הלחמה נכונה. הסרט מכיל סצנות מבריקות לצד סצנות קלישאתיות ומשמימות, ארוכות למדי ולא בהכרח תורמות למהלך הכללי. ניכרת לחיצה חזקה על בלוטת הרגש, שלעיתים זולגת למחוזות הקיטש עד שהוא מתמוסס לפיהוק. הסרט לא נושא בחן את אורכו (שעתיים וארבעים דקות) ובהחלט ניתן היה לערוך אותו לגרסה מעט קצרה ומהודקת יותר. גם נושא הפמיניזם שצף מעל לפני השטח מעורר מחלוקת. אין ספק שיש בי הערכה רבה לאדה שבחרה להציב מראה נוקבת מול עולם העסקים הגברי ומה שקורה לו כאשר מגיעה אליו אישה מוצלחת וחכמה שנאלצת למצוא עצמה בעמדת תוכחה מדי יום, ללא כל סיבה נראית לעין. כל מי שמצאה עצמה נאבקת על קידום, בישיבה בחדר מלא גברים או סתם בתאגיד גדול שהשליטים בו הם לרוב זכרים מדושני עונג תזדהה עם הסיטואציות העולות בסרט, בהן אינס עובדת ללא הפסקה, קשה יותר מכל האחרים ובכל זאת נדמה שההערכה כלפיה נשמטת תחת סקסיזם בוטה. גם דמות העוזרת של אינס, שמשקפת גרסה צעירה יותר שלה, ממחישה את הכאב וחוסר האונים שבסיטואציה כזו כאשר היא מנסה לבצע בדיוק מה שמוטל עליה מבלי לשאול שאלות או לחקור את הסיטואציות, גם כאשר הן זועקות לשמיים.עם זאת, עולה מהסרט גם מסר שמרני ומיושן מעט. האם כל אישה קרייריסטית היא אישה בודדה? האם הבחירה היא תמיד בין משפחה לקריירה? האם אישה שבחרה להתמקד בעבודתה תמצא את האושר רק במערכת יחסים שתושיע אותה או בגבר (אב או בן זוג) שיראה לה את האור? כאן מתמוסס למעשה המסר הפמיניסטי של הסרט, גם אם לא לשם כיוונה הבמאית. נוספת על כך העובדה שלעתים התסריט של אדה שוטח את הסאבטקסט באופן ישיר ובוטה, עד שהוא הופך גנרי ומאבד מערכו.רציתי לאהוב את "טוני ארדמן" גם בשל חיבתי לסרטיה הקודמים של הבמאית, גם בשל הנושא בו הוא עוסק בעקיפין - נשים בעולם התעסוקה הפטריארכלי. למרות הכל, הרגשתי פספוס עמוק עם עליית הכתוביות. אסייג זאת בכך שאכן מדובר ביצירה יוצאת דופן ומפתיעה לפרקים שאין לי ספק שעבור צופים מסוימים יתרונותיה יתעלו על חסרונותיה. איני סבורה כי זהו הסרט הגדול שציפיתי לו, אך עם הידוק תסריטאי, עריכה נכונה ועבודת בימוי כזו, מארן אדה ללא ספק בדרך למעלה.

אמא גלוריה Ama Gloria חדש 2024

אלופי החיים Campeonex חדש 2024

20 אלף מינים של דבורים 20000 Species of bees 2024

העבריינים The Delinquents 2024

רומן צרפתי Diary of a Fleeting Affair 2023

חיי אהבה Love life 2023

ההר La montagne 2023

אומאמי Umami 2023

חף מפשע Linnocent 2023

שמונה הרים The Eight Mountains 2023