הפיכתם של רבי מכר לסרטים ממשיכה להוכיח את עצמה בקופות הקולנוע וכך הגיע גם "תחושה של סוף" אל המסך. מדובר ברב המכר של הסופר הבריטי ג'וליאן ברנס, שעיבודו הופקד בידי הבמאי ההודי ריטש באטרה ("לאנצ' בוקס") והתסריטאי ניק פיין. נראה שהפעם הנוסחה הפופולרית דווקא לא צלחה, בלשון המעטה, ומוטב היה לו גיבורי "תחושה של סוף" היו נשארים בין הדפים המודפסים.הסרט מביא את סיפורו של טוני וובסטר (ג'ים ברודבנדט), פנסיונר גרוש ומעט טרחן. הוא מתחזק מערכת יחסים חברית עם אשתו לשעבר ומתכונן ללידה של בתו היחידה, שהחליטה להביא לעולם ילד באופן עצמאי וללא זוגיות. הוא מעביר את ימיו בחנות המצלמות הישנות שלו, בימי שגרה מנומנמים תוך כדי שהוא מקפיד לרטון מידי פעם לעבר מלצרים, שליחי דואר ונותני שירות נוספים שנוטים לאכזב אותו. הרוטינה מופרת כאשר טוני מגלה כי אמה של חברתו לשעבר (אמילי מורטימר) מימי האוניברסיטה הורישה לו יומן. הוא לא מבין מדוע בחרה האם להשאיר לו ירושה כה משונה, דווקא כעת. בהמשך הוא מגלה, לאחר הליך בירוקרטי מפרך, שחברתו לשעבר (שרלוט רמפלינג) מנסה, משום מה, למנוע את הגעת היומן אליו. הוא מחליט לנסות להבין מדוע וכך מתחיל מסעו המוזר אל תוך הזיכרונות וההווה. מתברר כי שניהם מתעתעים בו.
פרסומת
התעלומה של טוני היא שמובילה את הסרט לכל אורכו, וללא ספק לא מצליחה לשאת בנטל. ככל הנראה, זאת משום שמערכות היחסים המוצגות בו שטחיות למדי ולא עמוקות דיין. עלילות המשנה כמעט ואינן קיימות, אלא בנויות מאפיזודות משפחתיות ומשמימות, כמו שבלונות תפלות. מלבד אורך לא מתאים ומחסור חמור בעלילות משנה, סובל הסרט מכשלי תסריט בסיסיים. גם כשלים אלו, כך נראה, הם תוצאה של אי התעמקות בפרטים וניתוח שטחי של הדמויות. מערכת היחסים בין טוני לחברתו לשעבר, למשל, מוצגת בזיכרונותיו כרומן לא רציני מאוד, ולכן לא ברור מדוע הותיר בו משמעות כה רבה. דמויות נוספות נכנסות ויוצאות לעלילה מבלי שהן מקבלות יותר ממשפט קלישאתי.שרלוט רמפלינג וג'ים ברודבנדט, מטובי השחקנים הבריטים, מנסים את כוחם בהופעה משכנעת, אולם גם זה לא מצליח להציל את הסרט מהשיממון אליו הוא שוקע. הדמויות כתובות באופן כה מנותק, חסר תחכום וייחוד עד שקשה לחבב אותן או להזדהות עמן. הן הצילום והן העריכה גנריים, ללא כל תחכום או ייחוד.
כל אלו תורמים לכך שהדרמה הגדולה של הסרט, אותה תעלומה שטוני מבקש לפתור, פשוט לא מספיקה על מנת לרתק את הצופים. הוא אולי יגלה בסוף מה הוסתר ממנו, אולם כל זה לא יקרה לאחר הליך של למידה הבנוי בהדרגה, אלא לאחר רצף כושל וארוך למדי של סצנות שלא מחזיקות מים. עד לרגע הגילוי כבר לא נותר עוד אוויר, רק תעוקת שעמום, תחושה של מסטיק לעוס וחסר כל טעם.ואולי הבעיה היא בכלל במקור? לא קראתי את הספר עליו מבוסס הסרט אך נדמה שהעלילה המניעה אותו לא רחבת יריעה מספיק בכדי להפוך לסרט באורך מלא, כזה שאמור להיות שזור בעלילות משנה, עולם פנימי וחיצוני של דמויות ומערכות יחסים טעונות משמעות. המשל של המחבר על משמעות המונח זיכרון והאופן השונה בו הוא נתפס בין אדם לאדם, בתוספת נוסטלגיה רומנטית כזו או אחרת, היה ראוי לטיפול מורכב יותר לכל הפחות.
דרמה בריטית מעולה , עשוייה היטב . לא קראתי את הספר אך התסריט מצויין , הבימוי מעולה כמו גם הצילום והמשחק . הפקת BBC במיטבה ! מומלץ ולא רק לאוהבי סרטי נוסטלגיה
תסריט כפי שהאולפנים הבריטים יודעים לייצר,מדובר בדרמה אנושית, אם כי לטמי קצת מסובכת, העלולה להקשות על הצופה הממוצע להבין את ההתפתחויות בעלילה.אפשרי בהחלט לצפות.
תחושה של סוף (עמוד סרט)
שרלוט רמפלינג
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות