שלום אורח/ת
התחבר/י או הירשם/י
חפש סרט
כתבו ביקורת
מארג דרמטי-קומי מוצלח הסוחף את הצופה לתוכו
המבקר והגולשים תמימי דעים.
היו הראשונים להגיב. לחיצה אחת, בלי לכתוב.
נע בין קטבים של נורמלי לביזארי. אריאל הוא תעשיין תל אביב עשיר בשנות ה-50 לחייו, רווק ללא ילדים. הוא נפגש עם חברתו לשעבר רונית, אחרי 20 שנים שלא התראו. רונית מפתיעה אותו ומספרת שלפני שנפרדו, היא הרתה לו והולידה את בנם המשותף ששמו אדם.אבל, למרבה הצער אדם בן ה-19 נהרג בתאונת דרכים. אריאל עוזב הכל, נוסע לעכו שבה אדם גדל ואימו גרה ומשתכן במלון מקומי. רדוף רגשות אשמה, הוא רוצה לדעת הכל על בנו המת.לשם כך אריאל נפגש עם חבריו של אדם מבית הספר, חברתו וגם עם המורה המבוגרת ממנו שאותה אהב וגם הטריד.התמונה שמתגלה היא שאדם לא היה טלית שכולה תכלת.בבית הקרבות בו אדם קבור, פוגש אריאל אב שגם ביתו קבורה באותו מקום, נערה ששמה קץ לחייה. שני האבות הוגים רעיון הזוי במיוחד. לקראת הסוף יש טוויסט נוסף שנותן נקודת מבט נוספת על הסרט כולו. המסר הוא, שאהבת הורים לילדיהם איננה יודעת גבולות, ועל הרקע הזה אפשר לפרש התנהגות מוזרה שלהם.בסך הכל מדובר על סרט מיוחד ושונה. גם המשחק מצויין. ציון סופי 7.5.
סרט ייחודי ומקצועי המיוחד. השחקנים נפלאים, הצילום לא רע בכלל, הפס-קול מוסיף הרבה לאווירה, העריכה נהדרת, הדיאלוגים חכמים ועשויים היטב והתסריט והעלילה סוחפים ומרשימים עם זאת שלעיתים הם ממומשים חלקית ולא ממצים את עצמם עד הסוף. בקיצור, כדאי.
סרט מצויין. חוויה קולנועית מהנה, מצחיקה, מרגשת ומעוררת מחשבה.
געגוע ללא מוכר סרט מדוייק ונקי, פוגע במקומות הרגישים ללא דרמות מיותרות, משחק מצויין. סצינות סוריאליסטיות מבריקות. בסיום הסרט כל הצופים יצאו בשתיקה- לא בגלל שאין מה לומר על הסרט, אלא בגלל שאחרי הצפייה בסרט הצופים נותרים עם סוג של שלווה ונחמה, אבל הרבה חומר למחשבה.
מפתיע לטובה. קודם כל בעשייה הקולנועית המוצלחת והלא מביכה. משחק נהדר, צילומים נהדרים. העלילה, האמנם די איטית, מקורית ונוגעת ללב ומעניינת לצפייה. שי אביבי בדרך כלל משחק דמות קבועה: הגבר התל אביבי הציניקן, המרושע והשטוח. גם כאן הדמויות היו מעט שטוחות, ודיברו כולן באותו הקול. אבל נתגלו ניצוצות של חמלה, אפילו בדמות הקבועה של אביבי. וסה"כ זה סיפור יפה ונוגע ללב, שמסופר היטב. זה הסרט שהיינו צריכים לשלוח לאוסקר.
אסי לוי
שי אביבי
