סושי לטיני ביקורת סרט

התקציר של הסרט "סושי לטיני" (במקור "איסט סייד סושי" - האזור המזרחי של אוקלנד שמיושב בעיקר על ידי לטינים), נדמה על פניו כעוד אחד מסרטי האוכל המציפים את בתי הקולנוע בישראל חדשות לבקרים כדי להשביע את תאבונו של הקהל המקומי והגרגרני. חואנה ההיספנית עובדת למחייתה סביב השעון וגרה עם אביה ועם בתה. היא מתחילה לעבוד במטבח של מסעדת סושי ולאט לאט הופכת לשפית. אז מה עוד חדש?אולם כבר חמש הדקות הראשונות של הסרט הבהירו לי כי הדבר האחרון שאפשר להגיד על "סושי לטיני" הוא שזהו עוד סרט אוכל. הבמאי אנתוניו לוצ'רו בסגנון מגורען לוקח את הצופה לסיבוב בממלכת האנשים קשי היום שנולדו בצד הלא נכון של פסי הרכבת. הגיבורה חואנה מותקפת ונשדדת בהיפר ריאליזם בוטה בדוכן הפירות שלה בקרן הרחוב שבה היא מוכרת את הפירות שחתכה בעמל רב. הסרט הוא בעצם מיצג כמעט דוקומנטרי ואותנטי להפליא על הישרדות תמידית ורצון בוער להצליח כנגד כל הסיכויים. חואנה הופכת בזכות כישרון והתמדה ממנקה במטבח לשף סושי מומחה ואף מגיעה לתחרות בסגנון "מאסטר שף".הסרט הזה זועק קולנוע עצמאי דל תקציב מהרגע הראשון. אתרי הצילום, השחקנים הלא מקצועיים, הדיאלוגים שלרגע נדמים כמסכת בהצגת סוף שנה בבית הספר – מזה זמן רב לא הציג בבתי הקולנוע בארץ סרט עצמאי אמיתי. כיף לראות סרט שלא נראה כמו 200 מיליון דולר. "סושי לטיני" הוא סרט קטן וצנוע שמייצר קולנוע אמיתי שמדבר היישר לליבו של הצופה ללא התחכמויות מיותרות. הסרט הזכיר לי את חווית הצפייה שלי בעוד סרט קטן שיעלה בקרוב למסכינו, "פאטי קייקס", שגם מספר את סיפורם של אנשי ונשות השוליים. האנשים השקופים שיש להם את הסיפור האישי שראוי לספר ולראות על המסך הגדול.כל האנסמבל שנאסף, כולל אלו שמגלמים את משפחתה של חואנה, ובמיוחד השף במסעדה היפנית ובעל המסעדה - כולם משפריצים כנות שקשה למצוא היום על המסך הגדול. מעל כולם זורחת דינה אליזבת טורס בתפקיד חואנה - אנושית, סובלת וזועקת את זעקת העשוקים שרוצים להתקדם ולהצליח בחייהם.עוד לא דיברתי על מטעמי הסושי שנגלים לעיני הצופה וגורמים לו לרצות ולפצוח מיד אחרי הצפייה בארוחה יפנית לתפארת. "סושי לטיני" הוא משב רוח מרענן, סרט קולינרי שהוא הרבה מעבר לעיסוק בקולינריה.