האופה מברלין ביקורת סרט

בשנים האחרונות יותר ויותר סרטים נעשים בז'אנר המכונה "פורנו אוכל". בסרטים אלו צילומי קלוז-אפ רבים של מאכלים שונים המוכנים בידי שף כזה או אחר שמצליח לגאול את עצמו מסבלותיו דרך המטבח ודרך קיבות אהוביו. למרבית השמחה סרט הביכורים של אופיר ראול גרייצר, "האופה מברלין", אינו כזה.תומאס, קונדיטור ברלינאי (טים קלקהוף האלמוני והמוכשר, מתאהב באורן, ישראלי שעובד על הקו ירושלים-ברלין. כשאורן נהרג מחליט טים לנסוע בעקבות אהובו. הוא מגיע לירושלים ומתחיל לעבוד בבית הקפה של ענת, אלמנתו של אורן אותה מגלמת השחקנית שרה אדלר, באחת מתצוגות המשחק המרשימות ביותר שלה עד היום. גרייצר מביים את סרטו בשיקול דעת ובמתינות ראויה להערכה. אהבת הגברים שמוצגת בסרט היא הכי נון-שלנטית שראיתי מזה זמן רב. ירושלים החורפית והעגמומית משהו מצטלמת נפלא וכל הסרט מתנהל על מי מעדנות והצופה לאט לאט נשאב לתוך העלילה המסקרנת.גרייצר משלב בתבונה רבה בין הלוקלי לאוניברסלי כשמצד אחד הוא מציג את העוגות שמכין תומאס – עוגות יער שחור גרמניות מסורתיות ועוד כל מיני בישולים מופלאים שמייצגים את ברלין - ומצד שני אחיו של אורן (בגילומו של זוהר שטראוס) מייצג את היהדות ואת הישראליות מתעקש כל הזמן על נושא הכשרות וחושש שהעסקתו של תומאס הגוי בבית הקפה של ענת תשלול ממנה את תעודת הכשרות הכה חשובה לפריחת העסק. הדבר הנוגע ללב ביותר בסרט הוא שכדי למצוא מעט נחמה, תומאס מנסה להיכנס לנעליו של אהובו המת אורן. בעבודתו אצל ענת, בקרבתו אליה יש משהו נואש ומהפנט ואף טרגי. תומאס אף מוצא עצמו נמשך לענת ובלבול הזהויות במשולש הבלתי אפשרי בין אורן המת לבין ענת לאופה הברלינאי, עוטף את הסרט במלנכוליה שחונקת את הצופה בגרונו וגורמת לו לעמוד על המשמר ולחכות עד שיתרחש הבלתי נמנע וסודו של תומאס יתגלה.שמו של הסרט "האופה מברלין" מזהה את תומאס עם כישרונו הגדול, אולם גם מלמד על הזרות שלו בחברה הישראלית הכביכול פתוחה והמדמה עצמה לאוניברסלית. השם לטעמי מצביע על היותו של תומאס בסופו של דבר גר בארץ נוכריה, גר שבסופו של דבר יוגלה מחוץ למחנה ויחזור כלעומת שבא.הסרט, שמסתיים הצורה שכל צופה יפרש אותה לעצמו, מציג במאי צעיר עם כישרון אדיר ושיקול דעת שמעורר הערכה והתפעלות. "האופה מברלין" הוא ללא ספק אחד הסרטים הישראליים הטובים ביותר של השנים האחרונות.