הלומים ביקורת סרט

Eight to ten years after coming home Almost eight-hundred-thousand men Are still fighting the Vietnam War פול הרדקסל ,19

"הלומים", סרטם של צמד היוצרים ארז מזרחי וסער שביט, מתאר איך תא משפחתי נקרע מבפנים כשהבעל/אב סובל מהלם קרב ופוסט טראומה בעקבות הקרבות שהשתתף בהם כחייל.רק בשנות השמונים של המאה הקודמת העז הקולנוע הישראלי להתייחס לצלקות המלחמות והשפעתו על נפשו של הגבר הישראלי שיצא לקרב. תופעת הלם הקרב הוצגה בסרטים כ"בובה" של זאב רווח וב"רסיסים" של יוסף זומר וכעת יוצא לאקרנים "הלומים" שכולו תיאור התמודדות ההלום ומשפחתו וגם יחס החברה והצבא אליו. השנה היא 1973, קצת לפני מלחמת יום הכיפורים שתפרוץ עוד מעט. שש שנים אחרי מלחמת ששת הימים. מנשה חי חיים של תלישות ובדידות. הוא עובד בהסעת בקבוקי משקה ברחבי הארץ ומתקשה לקיים מערכת יחסים עם אשתו ובנו הקטן. בשכונה הוא נתפס כטיפוס קצת מוזר. מנשה סובל מהלם קרב בתקופה שעדיין לא נתנו שם ולא התייחסו בכובד ראש לתופעת הפוסט טראומה. תקופה שבה עדיין מיתוס יפי הבלורית היה חי וקיים, תקופה של ללכת בתלם ולציית לפקודות. צבא שיש לו מדינה.אשתו של מנשה מנסה לסייע לו. היא פונה לצבא, מנסה לקבל עזרה ומתחננת שלא יגייסו יותר את בעלה הסובל - אך לשווא. מנשה נראה (ולפעמים מתנהג) רגיל. על פני השטח הוא "בסדר" ואין סיבה שהצבא יוותר על חיילים במערכה הבאה. צמד הבמאים יוצרים סרט מהורהר ואיטי במתכוון עם שחזור תקופתי מוקפד. את הזעקה שחש הצופה מהסיטואציות ומהאיוולת שבה מתייחסים למנשה מחליפה שתיקה מעיקה. במהלך הצפייה מצאתי את עצמי מתכווץ בכיסא יותר מפעם אחת. "הלומים" הצליח לגעת בי ולזעזע אותי לחלוטין.צוות השחקנים מפגין יכולות אדירות. עמוס תמם הוורסטילי יפה תואר ודיכאוני בשתיקותיו ומבטיו האבודים ורועי פינק משכנע כבנו הדואג, המבין שאביו מאבד את שפיותו למול עיניו. אבל בעיני התגלית של הסרט היא אדוה בולה כאשתו הדואבת של מנשה שמנסה לאחות את הקרעים. דפנה היא היא הדמות שנדמה סובלת הכי הרבה כשבחברה מאצ'ואיסטית מצופה ממנה להיות הרעייה הקטנה והנאמנה והיא בעל כורחה הופכת למנהלת הבית ומנסה לנווט את התא המשפחתי לחוף מבטחים. בולה בתפקיד פנטסטי אותנטית וחורכת את המסך במבטה ובהתנהלותה מול המצלמה. אני בטוח שצפוי לה עתיד גדול בקולנוע הישראלי."הלומים" הוא סרט חשוב על אחד הנושאים הכואבים בחברה הישראלית. ההתמודדות האישית עם מה שקרה בעקבות ההתגייסות לקולקטיב - או בעברית - איך מתמודדים עם השלכות האיומות של מלחמה. האם יש לכך בכלל תשובה? היופי בסרט שהוא לא מנסה לתת תשובה חד משמעית לכך.