פיצ'ר הביכורים של גרטה גרוויג, נסיכת האינדי הבלתי מעורערת של הוליווד, הוא סרט שכל כך רציתי לאהוב. הוא מכיל סיפור על דינמיקת אם בת מוכרת וקרובה ואלמנטים מרגשים. לפרקים, גם יש בו רעיונות בימוי יפים ושימוש בטכניקת מצלמה מעניינת אבל הוא לא מצליח להתרומם, לחמוק מסך קלישאותיו ולהמריא הלאה, כמו משאת נפשה של הגיבורה שלו, גברת ציפור, או במקור – ליידי בירד.כריסטין (סירשה רונן) היא תיכוניסטית מעיר קטנה "מהצד הלא טוב של המסילה". במילים אחרות, ממשפחה עם קשיים כלכליים. אביה מפוטר מעבודתו ואמה כורעת תחת העומס. היא שונאת את העיר הקטנה שלה, את המקום ממנו באה ומתביישת בו. היא מחפשת את זהותה ולא משתמשת בשם כריסטין אלא בוחרת לעצמה את הכינוי ליידי בירד. חלומה הגדול הוא להתקבל לקולג' יוקרתי הרחק מהחוף המערבי, ורצוי בניו יורק, עיר החלומות. במציאות הכלכלית של משפחתה, החלום הזה נראה רחוק למדי. היא מעבירה את זמנה בפרשיות רומנטיות, אכזבות וחברות זמנית עם ילדה עשירה ממנה היא מסתירה את ביתה האמיתי.
פרסומת
עלילת הסרט מכילה פרטים אמיתיים מהביוגרפיה של גרוויג וקולעת פחות או יותר לכל סיפור התבגרות של מי שלא שפר עליה מזלה להיוולד למשפחה עשירה. עם זאת, במקום בו הייתה גרוויג צריכה להתעלות על המציאות ולהדק את התסריט, היא נפלה לקלישאות המוכרות ועל כן הסרט לא מצליח באמת לחדש. הוא מרגש לעיתים, הודות לבימוי העדין והמרשים שלה, אך נותר שטוח ולא מעמיק.לצד הבימוי ראויה לציון לורי מטקלף הנפלאה שמגלמת את אמה של ליידי בירד בדיוק ורגישות ויוצרת כמה מהרגעים הקסומים הבודדים של הסרט. סירשה רונן, לעומתה, מזיעה ממאמץ. זו כמובן חלק מכוונת המשוררת, ליצור דמות שבמידה מסוימת מרוכזת בעצמה ואולי מעט אנוכית, אך משחקה של רונן שם דגש מאוד חזק על הממד המעצבן והתיאטרלי, באופן שלא תואם את הדינמיקות העדינות של הסרט.
הצרות של ליידי בירד אמיתיות והשבילים בהם היא צועדת מוכרים, אולי אפילו מדי. אם כן מדוע הסרט לא מצליח להתעצם לכדי יצירה מפעימה? אולי בגלל שגרוויג לא מספקת זווית ייחודית או מענה אחר לשאלות שהיא עצמה מעלה, ובאופן מסוים מזכירות את התמה המלווה את סרט הקאלט "פרנסס הא", שהיא עצמה משחקת בו ויצרה עם בן זוגה, הבמאי נוח באומבך. זו אותה גברת, בשינוי אדרת, והאמפתיה אליה מוגבלת כשהיא לא מגובה באופק מעניין או כזה שלא נראה בעבר בדיוק באותה דרך.אחרי ביקורות מסחררות וחמש מועמדויות לאוסקר הציפייה מ"ליידי בירד" היא אולי גדולה מדי. בסופו של דבר מדובר בסרט ביכורים חביב ולא חדשני, המכיל מעט רגעים יפים שלוחצים חזק על דוושת ההזדהות והופכים את הצפייה בו ללא מיותרת בעליל, אך גם כזו שלא בהכרח תלווה את צופיה אל מחוץ למדרגות הקולנוע. עם זאת, אם גרוויג תקפיד לשכלל את תסריטיה ולהוסיף למציאות בתיבול עלילתי, אין ספק שעתידה היצירתי מובטח.
כביכול עוד סרט על אמריקה הצדדית, גיל ההתבגרות, הרצון להיות שונה לצד הרצון להשתלב, יחסים עם ההורים.
אבל הוא עשוי בחוכמה ורגישות, מצליח להצחיק ולרגש וליצור הזדהות.
מומלץ
ראיתי באיזו רשימת דירוג את הסרט ב-״לא להחמיץ״. מוגזם ביותר לדעתי.סיפור התבגרות של כשנה-שנתיים של נערה אמריקאית. הסרט חמוד. חמדמד מה שנקרא. עשוי נעים ומעניין אבל ממש לא איזה סרט שמשאיר חותם
סרט שכתבה וביימה שחקנית שאני מאוד אוהבת,וכמו בסרטים שהשתתפה גם כאן היא מעולה בלספר סיפור אמיתי,פשוט,ישיר,כנה, אינטיליגנטי בהומור ובמבט ביקורתי על שנות ההתבגרות בחברה האמריקנית.מסר חזק לערך המשפחה.
שלח/י
סירשה רונאן
טימותי שאלמה
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות