הסרט "השמש זורחת על כולם", שזכה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה 2025 , מגולל את סיפורה של מיי-ון, שבתזמון לא כל כך מקרי פוגשת פתאום את אהובה מהעבר - מה שפותח אצלה זכרונות ופצעים שחשבה שהגלידו, ושלדים שהיא חשבה שהיא כבר קברה מאחור. שני האוהבים לשעבר נאלצים להביט לראשונה באמת בה לא העזו לגעת. המפגש המחודש הופך לחשבון נפש מאוחר ומתיימר לעסוק בשאלות של מוסר, סליחה, שחרור ולקיחת אחריות.
השאלה שמרחפת לאורך כל הסרט היא האם יצליחו להתגבר על המשקעים והאשמה, לסלוח, לשחרר ולהשתחרר? שם הסרט לקוח מאופרה קנטונזית עתיקה והוא נושא משמעות סמלית של מחילה, פיוס ותקווה לאחר תקופה קשה, כמו אומר - "יש גאולה לכולם". אולם הסרט עצמו לא מציג מסקנה חד משמעית שכזו, ודווקא מתחבט בשאלה הזו ללא הרף. גם בסופו הוא נשאר עם הדילמות המוסריות פתוחות, בסוף קשה ועצוב שמתיימר להשאיר את הצופה עם מחשבות נוספות.
פרסומת
הסרט איטי מאוד, עמוס שתיקות ארוכות. הדמויות מאוד עצורות, במיוחד מיי-ון הגיבורה, שלא פעם נראית הולכת כסהרורית - במובן הזה שלנו הצופים לא ברור מה מטרותיה ולאן פניה מועדות. בניגוד לסרטים הראוותניים מהוליווד, הסרט בוחר לספר סיפור בצורה שונה בתכלית - הוא מציג את דמויותיו וגיבוריו בעליבותיהם.
למרות השמש המוזכרת בשם הסרט, הצילום אפלולי, ורוב הסרט מתרחש בסמטאות חשוכות ובחדרים דחוסים ולא נקיים.
האפלה בצילומים אינה מקרית, היא משקפת את המצב הנפשי של הגיבורה ושל הדמויות הסובבות אותה - ותורמת לתחושת המועקה התמידית. אין אף דמות מאושרת בסרט, וזו אמירה מאוד קשה עלינו כחברה. ככל שצוללים פנימה, השתיקות נעשות ארוכות יותר, ועולה הציפייה לאסקלציה ולפתרון. החל מהחצי השני של הסרט עולה המחשבה שטוב יותר היה לו הסצנות היו מאווררות יותר, קונקרטיות יותר ומניעות יותר את הסיפור.
לעומת זאת, הגדולה שבסרט היא שהוא מראה המון סיטואציות קטנות יומיומיות. עומס הבירוקרטיה שכל אחד יכול להזדהות איתו, ההידחפות בתור למעלית, העומס באוטובוס ובהמתנה לתור בבית החולים - כולן סיטואציות שמוכרות היטב לכולנו, האזרחים הקטנים שרק רוצים לסיים את היום ולשים את הראש על הספה. הסרט מציג מערכת יחסים שהיא פחות סיפור אהבה ויותר חוזה דמים בלתי כתוב, שנוצר בלית ברירה ושקשה להתירו. ניכר שלזוג היה עבר עשיר משותף, ופתאום כשהם ביחד הם מתנהגים כמו זוג שנשוי הרבה זמן בזוגיות כושלת ונסחבת - כל אחד זקוק לשני וזה מה שמחזיק אותם ביחד - היא מבשלת לו אוכל, הוא עוזר לה עם החלון השבור.
שווה להתעכב על הסצנות בחנות הבגדים של מיי-ון. היא מנהלת חנות בגדים קטנה בקניון המקומי, ומקבלת אינספור תלונות על כך שהבגדים לא איכותיים והתפרים מתפוררים. בתרבות, לבגדים יש משמעויות שונות, שאחת המשמעויות העיקריות שלהם זה הכיסוי. בגד מלשון בגידה (הרי ע"פ המיתוס, בגדים ירדו לעולם בגלל החטא הראשון - חטא עץ הדעת). כמה אירוני שמי-ון שמנסה להסתיר את עברה, מוכרת בגדים מתפוררים, בדומה לתהליך שהיא עוברת בסרט המכריח אותה להתעמת עם עברה ולא לברוח ממנו.ראוי לציין לשבח גם את השימוש שעושה הבמאי באלמנט של מראה: הווידוי האישי של הגיבורה שנעשה מול מראה, והלייב בלוגים שלה שנועדו מבחינתה לקדם את הבגדים שלה, אבל בפועל כל פעם חושפים עוד סדק (או שמא יש לומר - עוד קרע) בחיים שלה, ובאשליה שהיא אכן מצליחה להחזיק את כל זה.
השמש זורחת על כולם (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות