אוויר קדוש ביקורת סרט

החיים של אדם תקועים. ממש כמו פקק התנועה שפותח וסוגר את סרטו של שאדי סרור "אוויר קדוש". אשתו מנסה להיכנס להריון, אביו מנסה להחלים ממחלת הסרטן והוא מנסה להרוויח קצת כסף מהצד. אדם, (בגילומו של הבמאי), מחליט למכור אוויר מהר הקפיצה לצליינים וכך לשנות את חייו האפורים. אבל מסתבר שגם למכור אוויר זה לא דבר פשוט. המאפיה המקומית דורשת פרוטקשן, אנשי הדת מתנגדים ואפילו במשרד התיירות מערימים קשיים וכשכבר אדם מארגן פרזנטציה מגיע הצבא ודופק הכול.סרטו של סרור מלא בכוונות טובות אך מדובר ביצירה שנדמית יותר כאוסף של סצנות ולא כסיפור קוהרנטי. האם מדובר כאן בהערה צינית על יחסי ערבים-יהודים או שמא הסרט בכלל עוסק בדת ובתפקידה בחיינו? ואולי בכלל זהו סרט על אדם שחווה משבר אמצע החיים? "אוויר קדוש" מצטרף למגמה מבורכת של סרטים כגון "עניינים אישיים" של מהא חאג' המציגים את חיי היום יום של הערבים הישראלים. עוד סרטים שכאלו והתמקדות במרחב הפרטי ולאו דווקא הציבורי והפוליטי רק תתרום לתרבות פתוחה ובריאה יותר בישראל על כל מגזריה.יש בסרט מספר סצנות משעשעות וגם המוסיקה הצינית מוסיפה לקלילות ומפיגה במעט את הרצינות ואף הדיכאון שאופפים חלק מהסרט, אולם אני יצאתי ממנו בתחושה של התפזרות לשלל כיוונים, תפסת מרובה לא תפסת. אין התמקדות רצינית בסוגיות שמעסיקות את בני דורו של גיבור הסרט. לטיסיה איידו ("פאודה") המגלמת את אשתו של אדם היא שחקנית מצוינת ואת מעט המרחב שמאפשר לה התסריט היא מנצלת בתבונה רבה. גם טארק קופטי נוגע ללב כאביו של אדם. "אוויר קדוש" הוא סרט בעל פוטנציאל עצום, והוא רק מציג את קצה הקרחון של הכישרון הטמון בסרור כיוצר אינטליגנטי. אני אחכה בציפייה לסרטו הבא בתקווה ויהיה יותר מהודק ופחות בוסרי.