אחוזת דאונטון ביקורת סרט

הסדרה "על אדונים ומשרתים" אולי לא תגיד הרבה לדור המעריצים הצעיר של "אחוזת דאונטון" אבל לוותיקים כן וגם לאלו שצפו בסדרה בשידורים החוזרים בשנות השמונים. בין השנים 1971-1975 , הסדרה הבריטית שהוקרנה במשך חמש עונות וזכתה בפרסי אמי, גלובוס ופיבודי היוקרתי, הציגה את סיפורה של משפחה אריסטוקרטית לצד המשרתים המתגוררים בקומות התחתונות. אין ספק ש"אחוזת דאונטון", יצירתו הטלוויזיונית של המפיק/תסריטאי, ג'וליאן פלוז הושפעה מהסדרה הבריטית האגדית. היה ניתן לראות זאת כבר בתסריט השנון שפלוז כתב לסרטו של רוברט אלטמן מ-2001, "פארק גוספורד". התסריט שזיכה אותו בפרס האוסקר הצליח לשלב מספר עלילות על המעמדות השונים המתגוררים באחוזה מפוארת אחת. הסדרה "אחוזת דאונטון" הצליחה להחזיר את הקסם הבריטי האלגנטי של הסדרה המיתולוגית "על אדונים ומשרתים" אל מסך הטלוויזיה ובמשך שש עונות פלוז רקח עלילות שונות על האינטראקציה בין המעמדות השונים ובתוכם. בני משפחת קראולי שגרים בקומה העליונה, והמשרתים שגרים בקומה התחתונה. לאור ההצלחה העצומה וירידת הסדרה, על אף נתוני הצפייה הגבוהים ושלל הפרסים שהורעפו עליה, הוחלט ליצור סרט קולנוע שיסכם את עלילות משפחת האצולה הבריטית ומשרתיהם. סרט קולנוע שהוא בעצם שירות לציבור המעריצים ומפגיש אותם בפעם האחרונה עם עשרות הדמויות הצבעוניות שאכלסו את האחוזה במשך שש עונות. פלוז והבמאי מייקל אנגלר, שביים פרקים שונים בסדרה וגם פרקים בסדרות "עמוק באדמה" ו"סקס והעיר הגדולה", הצליחו לדחוס לתוך שעתיים צפופות במיוחד עלילות שהיו יכולות לספק עונה שלמה של הסדרה. הם נותנים במה מכובדת לעשרות הדמויות המרכזיות בסדרה ואפילו מציגים כמה דמויות חדשות. הם עשו זאת בבחירה תסריטאית נבונה ותחמו את העלילה למספר ימים בודדים כאשר מלך ומלכת אנגליה מגיעים לביקור רשמי של לילה אחד באחוזת דאונטון. המשרתים של האחוזה מאוד לא מרוצים שצוות הארמון מנסה להשתלט על ניהול המקום בעוד משפחת קראולי מתמודדת עם סודות מהעבר, ירושה לא פתורה ושאלות עקרוניות על מעמד האישה, הלהט"ב וזכויות אזרח.עלילת הסרט ממשיכה את עלילת סדרת הטלוויזיה שהקרנתה הסתיימה בדצמבר 2015. צוות השחקנים המשובח של הסדרה הנפלאה הזאת חוזר כולו לסרט המסכם. המבחן האמיתי הוא האם אנשים שלא נחשפו לסדרה קודם לכן יוכלו ליהנות מהסרט הזה. תשובה אין לי, אך בהחלט קשה לא להתאהב בבימוי הקולח ובתסריט שנע בקלילות ובאלגנטיות בין עלילה אחת לשנייה ודמות אחת לאחרת. על כולן מתעלה כמובן דיים מגי סמית' המגלמת את הרוזנת ויולט. פלוז מעניק לה את הטקסטים השנונים ביותר, שמצליחים לאורך כל השעתיים לגרום לקהל לצחוק בקול רם ובסוף הסרט גם להתרגש. דמותה של הרוזנת הקשישה הפכה תחת ידיה של השחקנית האגדית לאחת הדמויות הטלוויזיונית הבלתי נשכחות והאהובות ביותר בעשור האחרון.יש כמובן את השקר שמאחורי הסדרה וגם מאחורי הסרט, שמצליח להציג את החיים של המשרתים כאילו הם באמת נהנים מעבודתם וחלום חייהם הוא לעבוד באחוזה, להאכיל ולהלביש את בעלי הבית ולנקות אחריהם. הסדרה וגם הסרט לא באמת עוסקים בהבדלי המעמדות והקשיים של המעמד המשרת."אחוזת דאונטון" הוא פנטזיה בורגנית ולא סאטירה חברתית. הוא גם לא מסמך היסטורי או קולנוע ראליסטי. בגדר פנטזיה קולנועית המיועדת לקהל בורגני הוא ראוי בהחלט, וקהל המעריצים עתיד להתמוגג ממנו. כמו שהסדרה הייתה בידור מהוקצע, כך גם הסרט מספק בדיוק את אותה הסחורה ואף משאיר פתח לסרטי המשך.