סיפורו של ברט טראוטמן, שהפך משבוי מלחמה נאצי באנגליה לשחקן המצטיין בליגה האנגלית לכדורגל, נדמה מופרך כל כך שקשה להאמין שהוא אכן קרה. הסיפור על השוער המצטיין שמשנוא הבריטים הפך ליקירם ובמשחק גמר הגביע הגן על השער של קבוצתו עם צוואר שבור הפך כבר מזמן לאגדה. היה זה מתבקש שסיפורו של השוער האגדי ייהפך לסרט.
העלילה אכן מתחקה אחרי חייו של טראוטמן מהרגע שהוא נופל בשבי הבריטי, מגיע למחנה השבויים ואז בהיותו במחנה מתחיל לשחק כדורגל עבור הקבוצה המקומית. כשהוא עולה לליגה של הגדולים מתעוררים כל השדים (הצפויים יש לומר). אוהדי מנצ'סטר סיטי מוחים על כך שבשורות הקבוצה עומד לשחק אויב האומה - גרמני ועוד אחד שקיבל את אות צלב הברזל על הצטיינות בלחימה.
פרסומת
לצערנו הפוליטיקה מתערבבת לה לא אחת בספורט. הסרט "טהורה לעד" מציג את מחאת אוהדי בית"ר ירושלים לאחר שראש הקבוצה ארקדי גידאמאק מחליט לצרף לקבוצה שני שחקנים מוסלמים. גם סיפורו של אוסי ארדילס כוכב קבוצת טוטנהאם חולף בראש הצופה - ארדילס נאלץ להימלט מאנגליה כשפרצה מלחמת פוקלנד והוא - שחקן מצטיין וכוכב גביע העולם - הפך באחת לאיש השנוא בממלכה.
"הסיפור של טראוטמן" נדמה כמנסה יותר לתאר את חייו של הגיבור ונמנע מלהיכנס לדיוקן מעמיק של היריב שהפך לחבר לקבוצה. תיאור הרומן בין טראוטמן לבין בתו של מנהל קבוצת הכדורגל שגילה אותו כתוב ומבוים באופן צפוי וקיטשי. העלילה הרומנטית דומה יותר לסרט טלוויזיה נוסח ערוץ הולמרק.
בניסיון אולי כן להעמיק ולומר משהו על עולמו המורכב של השוער חוזר הסרט שוב ושוב לסצנה שבה מעורב (או שלא) טראוטמן כחייל גרמני בהריגתו של ילד קטן - מעשה שמייסר את גיבור הסרט. הפלאשבקים הללו מעצבנים ומיותרים ואינם מוסיפים דבר לעלילה. עדיפים בהרבה קטעי הכדורגל המרגשים המבוימים היטב, במיוחד של אותו משחק גמר גביע מפורסם שבו סופית הופך טראוטמן לגיבור האומה הבריטית לדורותיה.
בסופו של דבר מדובר בסרט חביב ומחמם לב, גם אם לא עמוק במיוחד, שיכול לספק הנאה לחובבי סיפורים יוצאי דופן ולאוהבי ספורט באשר הם. אם ייקח הצופה איתו מהסרט גם כמה תובנות על הומניות וקבלת האחר והשונה – מה טוב.