הארייט: הדרך לחופש ביקורת סרט

Harriet Movie Review

שי שגב על "הארייט: הדרך לחופש":
"סרט עם רוח ולב הלכוד במסגרת צפויה"

סרט ארכיון שתף/י

משחק סינתיה אריבו, קלארק פיטרס, ניק בסטה במאי/ת קאסי למונס

דרמה

ביקורת סרט להארייט: הדרך לחופש מאת שי שגב | כתב מדור סטרימינג

ציון המבקר

"ביוגרפיה סבירה"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.3/10

היכן תצפו?

בקולנוע

72.7% בבית

24.2% לא אצפה

3.0%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

הביוגרפיה ההוליוודית המצופה אודות הארייט טאבמן מגיעה סוף סוף לאקרנים, אך היא אינה הסרט ההיסטורי מלא ההשראה שציפינו לו. "הארייט" של התסריטאית-במאית קאסי למונס ("סודותיה של איב", "תעלומת איש המערות") עונה לסוגה הביוגרפית באופן נוסחתי ומצייר על המסך את חייה המדהימים של דמות היסטורית סופר-חשובה בהיסטוריה של ארצות הברית. על אף שהסרט לכוד במסגרת של ביוגרפיה טיפוסית וצפויה, יש לו רוח ולב המנסים לקדש את שמה ומורשתה של גיבורת הסיפור.הסרט מתחיל בשנת 1849 במרילנד, כשהארייט טאבמן (סינת'יה אריבו)- שפחה שנולדה תחת השם ארמנטה רוס - מנסה לברוח לפילדלפיה, ונאלצת להשאיר את משפחתה מאחור. מונחית על ידי כוחותיה הפנימיים ותחושות קרביים שקיבלה מאז נפצעה בראש בצעירותה, היא מאמינה שאלו הם מסרים אלוהיים, ועל כן טאבמן מצליחה בדרך נס לצעוד אל החופש, מרחק של 160 קילומטרים מבית נוגשיה. יעזרו לה להתאקלם נציג התנועה לביטול העבדות - וויליאם סטיל (לסלי אודום ג'וניור) ובעלת מוסד המארח נשים שנמלטו מעבדות - מארי בוקנון (ג'אנל מונה). אך הארייט לא מסוגלת לשבת על שמריה ותעשה הכל כדי לחזור למרילנד ולהציל את יקיריה. כך הופכת טאבמן להיות חברה בארגון הברחות העבדים הסודי וללוחמת חופש אגדית בפני עצמה.

"הארייט" אינה הביוגרפיה הראשונה בגל ההוליוודי האחרון שמציג אפרו-אמריקניים חשובים כגיבורי-על בחיים האמיתיים (ראו למשל, "מרשל" של רג'ינלד הודלין, שיצא לפני כשנתיים), אלא שסרט זה הולך הלאה ומעמיק גישה זו ביחס לסרטים אחרים שיצאו קודם לכן. למונס שואפת להציע ביוגרפיה דרמטית מעוררת השראה בצורה של הרפתקה היסטורית. היא משלבת דרמה עם סצנות מתח ופעולה, שבהן הארייט מתגלה כלוחמת ומומחית לנשק. בשילוב הסיקוונסים המסוגננים שבהם משתמשת טאבמן ב'כישופים' שלה, נוצרת דרך יעילה להפוך את הביוגרפיה הקופצנית והיבשה למבדרת יותר. יחד עם זאת, למונס לא מתעלמת מהכאב הנגרם מעצם העבדות, ולעתים קרובות עוצרת את קצב הסיפור כדי להרהר בטראומה שעבדים משוחררים עדיין נושאים עמם.אולם למרות הכיוון הלבבי והרוחני אפילו דתי של למונס, "הארייט" מוגבל בשל הטיפול התסריטאי השטחי והשגרתי. התסריט של למונס וגרגורי אלן האוורד ("לזכור את הטיטאנים") משתרע על פני כמה שנים בחייה של טאבמן, מתקופתה כמשחררת עבדים - כשבעלי המטעים מכנים אותה 'מוזס' (משה שחרר את העבדים העבריים במצרים ואילו היא משחררת העבדים בדרום ארה"ב), ועד להיותה מפקדת יחידה במלחמת האזרחים האמריקאית. הסרט ממהר לעבור בנקודות היסטוריות אלו כאילו הוא עושה וי על פריטים מרשימת מכולת. מערכות היחסים של טאבמן סובלות הכי הרבה מדוחק זה - החל מקשרי הידידות שלה עם משפחתה וחבריה, ועד מלחמתה האישית עם גדעון ברודס (ג'ו אלווין) - נוגש העבדים שלה, שהיה אובססיבי כלפיה מאז שגדלו כילדים. עם כל כך הרבה שטח היסטורי לסיקור, הסרט פשוט נשאר רדוד.

היתרון המרכזי של הסרט הוא הליהוק הנפלא של אריבו (המועמדת לאוסקר לפרס השחקנית הטובה ביותר), המביאה משחק נלהב המונע על ידי תשוקה וזעם, וזאת לאחר המשחק המוצלח לא פחות בשנה שעברה בסרטים "זמנים קשוחים באל רויאל" ו"אלמנות". אלמנטים נוספים שעוזרים לסרט הם שלמונס מוצאת דרכים לצייר את רקע התפאורה של "הארייט" בגווני אפור מדכאים, וגם בהכללת דמויות רקע, כמו נוגשי העבדים האפרו-אמריקנים בעצמם - ביגר לונג (עומר דורסי) ו-וולטר (הנרי האנטר הול) בתמהיל. אם כי שוב, הסרט רוצה להציגם כחלק מהביוגרפיה מאשר להכניס עומק ואופי לדמותם ולמניעיהם. וכמובן, "הארייט" הוא מסע יפהפה על המסך הגדול, שם נוצרים הצבעים האדמתיים העשירים של הצלם ג'ון טול. יחד עם הפסקול מלא ההדר של טרנס בלנארד (עם שימוש נכון בשיר 'סינרמן' של נינה סימון) - השניים מפיחים חיים בסרט, וצובעים בקצב את אוסף הזיכרונות של טאבמן.הניסיון לכסות את לעומק את חייה האמיתיים והמדהימים של טאבמן בהחלט מהווה אתגר לכל סרט קולנועי, אולם מוטב היה להותיר משימה זו לסדרת טלוויזיה. "הארייט" עושה זאת באופן נאה בלבד, ויש משהו מסקרן בדרך בה הוא שואב השראה מסרטי גיבורי-על במטרה להפוך את הסיפור לנגיש יותר לקהל המיינסטרים. ואכן הסרט הפך להצלחה עם הכנסות של קרוב ל-50 מיליון דולר מתקציב של 17 מיליון דולר ומועמדות לשני פרסי אוסקר. מי שמכיר את ההיסטוריה האפרו-אמריקנית, בוודאי יודע שטאבמן בפועל, לא נזקקה להוליווד בכדי להוכיח שהייתה לוחמת גדולה מהחיים.

שי שגב | כתב מדור סטרימינג

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י

שלח/י

הארייט: הדרך לחופש - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסרט? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: anipoגיל: 4905/12/2020 09:25:10

7/10

טוב אבל לא מצויין. אם משווים לסרטים ענקיים על אותו נושא כמו "12 שנים של עבדות" או "ג''נגו ללא מעצורים", אז הוא לא שייך לליגה הזו. סיפורה האמיתי של מינטי השיפחה השחורה, שבהמשך חייה משנה את שמה להארייט. כשהיא נשואה טרייה, היא בורחת מאדוניה הלבנים כדי להיות חופשיה. היא מגיעה לפילדלפיה ומצטרפת לארגון שנלחם בעבדות.לאחר מכן,תוך כדי סיכון חייה, היא יוצאת למבצעים לשחרור עבדים.הארייט נכנסה להיסטוריה האמריקנית בזכות עוז רוחה ושאיפתה לצדק.משחק מצויין של השחקנית הראשית. ציון 7.5.

שם: לי יניניגיל: 6119/04/2020 15:05:15

10/10

לשוחרי ההיסטוריה בקולנוע מוגש כאן סרט מרתק, המבוסס על הביוגרפיה של אישה אפרו-אמריקאית, ומשחררת העבדים - הארייט טאבמן. הארייט מגולמת על ידי סינתיה אריבו במשחק מופתי, והיא למעשה נושאת על גבה את הדרמה כולה. הסרט מתחיל בשנת 1849 במרילנד שהארייט שרועה על הדשא, ופניה מופנות אל הרקיע, השמש ותקווה לחופש. הארייט טאבמן ברחה לפילדלפיה מהמעביד הלבן ללא משפחתה. אחרי 160 ק"מ היא הגיעה ל-וויליאם סטיק ומארי בוקנון, שעוזרים לה להסיר מעליה את שלשלות העבדות. בהמשך ובמהלך מלחמת האזרחים במאה ה-19, הארייט סיכנה את חייה, והצליחה בדרך לא דרך לשחרר את משפחה ומאות עבדים מעבדות. במהלך הסרט הצופה נחשף לסיטואציות חברתיות, משתפי פעולה עם הלבנים, עינויים ויחס לא אנושי. דמותה של הארייט מרתקת, עוצמתית וחדורת מטרה. היא מרגשת ונוגעת בבטן הרכה של הצופה. בעלי המטעים העריכו אותה, וקראו לה מוזס בהקבלה למשה רבנו ששחרר את העבדים ממצרים. הסרט משתרע על פני כמה שנים בחייה של הארייט טאבמן. סרט דידקטי מומלץ מאוד, חשוב, מרטיט, אנושי עם תשובה נשית לסרט "12 שנות עבדות".

שם: ברברה טביבגיל: 6605/03/2020 19:09:12

10/10

סרט מאוד מעניין עם תוכן. אהבתי וממליצה ליראות בחום.

ל 13 ביקורות גולשים נוספות

קישורים