אהבה פשוטה ביקורת סרט

ליסה בארוז דה סה וגלן ליבורן הם יוצרי קולנוע שביימו בשנת 2013 את "ויברציות טובות", סרט מרשים וקצבי על סצנת הפאנק של בלפסט משנות ה-70. כעת הם משנים את מצב הרוח בסרט שהוצג בפסטיבל הסרטים בטורונטו, כשהם מציגים זוג בגיל העמידה המתגורר בצפון אירלנד, ג'ואן וטום (לסלי מנוויל וליאם ניסן) אשר במהלך השנים הסתפקו בעצב העמוק שנותר בליבם בעקבות מות בתם. כעת מערכת היחסים השברירית שלהם עומדת למבחן נוסף, כאשר ג'ואן מבחינה בגוש סרטני באחד משדיה, וטום משתדל לשחרר אותה מחששותיה. האם הם יעמדו בעומס הנפשי או שהצער שלהם, שפקד אותם בעקבות הטרגדיה, החליש אותם כל כך – כך שיקשה עליהם בהתמודדות עם המכה החדשה?בהצגת ההתמודדות עם המחלה, הסרט חושף את האופן שבו אהבה, שאולי נראית רגילה למדי, יכולה להיות בעלת שורשים עמוקים וחזקים בהרבה מכפי שהם נראים במבט ראשון. הסרט מציג חוסן בצורה אמינה ואפילו מעוררת השראה: הקשיים והפחד של הזוג משולבים בשנינות, חום ותחושת אותנטיות מנחמת. הם מדברים על דברים לכאורה סתמיים וכך בעצם מדברים על הכל. הקשר המיוחד שלהם מחלחל לליבו של הצופה. הזוגיות של השניים חזקה כל כך עד כדי כך שג'ואן מרגישה בנוח להתבדח על חשבונו של טום, והוא מרגיש בנוח להתעלם מאשתו ולראות ספורט בטלוויזיה במקום זאת. את הנוחות הזו מזעזע הגילוי הסרטני. במהלך השנים בני הזוג הסתדרו עם סוג של התבדחות אינסופית, שמתפוררת לנוכח החדשות האיומות של ג'ואן, ומוחלפת בכעס, בהאשמה ובפחד. כשג'ואן מתחילה בטיפולי הכימותרפיה, לא נחסכות מהצופה התופעות של אובדן שיער ותופעות לוואי מציקות אחרות של הטיפול, כמו האופן בו הכאב הופך אותה לעצבנית וחסרת סבלנות באופן שלא אופייני לה. אבל במשך רוב הסרט ג'ואן נוהגת בנימוס, גם כשהיא לבד וגם ליד אחרים, למרות הכאב ואי הוודאות, היא משתדלת להתנהג באופן האצילי ביותר. טום עומד לצדה, ולא מפקפק לרגע באהבתו לג'ואן. לא מרגישים בסרט הזנחה ומרירות. טום מפגין רק תשומת לב כלפיה ולא מוכן להשאיר אותה לבדה. צילומים בצבעים חמים מדגישים את האופי העדין והחינני של מערכת היחסים, וכל שינוי מינורי בולט בחדות מההרמוניה והשלווה שמרכיבה אותה. האהבה של הזוג אף פעם לא באמת מאיימת להתנפץ.מנוויל משחקת נהדר את המרכיבים השונים שג'ואן ממלאת ביחסים שלה עם טום, באינטליגנציה רגשית ללא דופי, ובמאבק הפנימי להשלים עם גילוי הסרטן וההתמודדות איתו. מהבעות פניה אפשר להבין ולהרגיש את הרגשות המעורבים שלה בכל סצנה. ניסן, בן קרוב ל-70, ובאופן יוצא דופן מבחינתו, משחק מול שחקנית שהיא בערך בגילו. הוא לוקח צעד לאחור ומאפשר לה להחזיק ולהרים את רוב הרגעים המשמעותיים בסרט. הדמות שלו מנסה לתקן דברים קטנים שיכולים לשפר את מצב רוחה של ג'ואן, גם מבלי שהיא מודעת לנעשה. ניסן מזכיר לצופים שהוא שחקן מצוין גם כשהוא לא נוקם חטיפות. העובדה שהם איבדו את בתם בטרגדיה היא צל דהוי שלא מקבל הסבר מספק, וכמו כן אין סימנים לחיים שהיו להם לפני שהם איבדו אותה. למרות שיש כמה רגעי בכי סטריאוטיפיים מעט, הסרט עושה משהו שונה: כשהזוג ברכב וטום מודיע שהוא הולך לקבר של בתם, ג'ואן אומרת לו ברצינות שלא להזכיר את מחלת הסרטן שלה: "אני לא רוצה שהיא תדע".הזוג נראה קטן ואבוד בחדרי ההמתנה הרחבים בבית החולים שמצולמים כענקיים. הכל שם נקי וחשוף בניגוד לאינטימיות בביתם הצנוע. יש רגע של מבוכה ואותנטיות, כשג'ואן נקראת לשמוע חדשות מהרופאה וטום בדיוק הולך לשירותים. בשלב אחר בחדר ההמתנה, יש סוג של גאולה כאשר בני הזוג רואים במפתיע מישהו שהם מכירים: ג'ואן מוצאת נחמה בחולה סרטן סופני שמעדיף לאכזב את בן זוגו מאשר להתמודד עם סיבוב נוסף של כימותרפיה.סרטי בתי חולים תמיד מסתכנים בהשוואה לא הוגנת למקבילות הטלוויזיוניות שלהם: סדרות המציעות דרמה במינון גבוה, לצד הגבורה וההברקות של הרופאים. בסיפור הזה, החולים מוצגים בעיקר במצב של המתנה לרופאים, שלהם אין תשובות מוחלטות לתת. הטלוויזיה נוכחת באופן מתמיד: בבית או בבית חולים, מסכים שטוחים זוהרים מסיחים את דעת המטופלים מהתהליך הכואב. מדובר בסרט מתוק ועצוב שמשלב הרבה הומור. ניכר כי זהו סרט אישי מאוד עבור יוצריו - אשתו של במאי הסרט אואן מקפרטי, עברה גם היא טיפול בסרטן השד. תתעלמו משם הסרט המטעה: "אהבה פשוטה" הוא סיפור אהבה מורכב ויוצא דופן.

כימים אחדים Per amore di una donna חדש 2026

המכוון Tuner חדש 2026

מילה שלי I Swear חדש 2026

קלן 75 Koln 75 חדש 2026

אל שולחנו של זאב The Tasters חדש 2026

ערך סנטימנטלי Sentimental Value חדש 2026

בשם הבן Kidnapped חדש 2026

משמרת מאוחרת Late shift חדש 2026

צבעי הזמן Colours of Time חדש 2026

Mother Mary Mother Mary 2026