גרזן קטן ביקורת סרט

Small Axe Movie Review

יעל מאורר אליאב על "גרזן קטן":
"סרטים על כוחה של קהילה, מוזיקה ואהבה ומאבק בגזענות מערכתית"

סרט ארכיון שתף/י

משחק שון פארקס. מלאכי קירבי, לטישה רייט סם ספרואל, מייקל וורד, אמארה ג'יי סט. אובין, אליס ג'ורג', קאדים רמזי, אליס ג'ורג', שניקווה אוקווק במאי/ת סטיב מקווין

דרמה

ביקורת סרט לגרזן קטן מאת יעל מאורר אליאב | כתבת סדרות

ציון המבקר

"מלא חיים ורלוונטי"

דירוג הגולשים

אין עדיין הצבעות לסרט זה. דרגו עכשיו!

0/10

היכן תצפו?

בקולנוע

60.0% בבית

20.0% לא אצפה

20.0%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"גרזן קטן" היא אנתולוגיה של חמישה סרטים מבית היוצר של הבמאי הבריטי השחור המוערך סטיב מקווין ("בושה", "12 שנים של עבדות"). מקווין מספר בהם סיפור שיש בו נגיעות אוטוביוגרפיות. גם מקווין, כמו גיבוריו, הוא בן למהגרים מטרינידד. הבמאי חוזר לתקופות היסטוריות משמעותיות בחייהם של המהגרים ובניהם, ומספר סיפורים על הדרך בה הקהילה הזאת מגדירה מחדש את אנגליה מול גזענות מובנית שאינה רואה בעין יפה את החיים התוססים של הקהילה החדשה. שמה לקוח משיר של בוב מארלי על הגרזן הקטן שיכול לקטוע את העץ הגדול, משל לכוח של הקהילה מול ה"עץ" המושרש של הגזענות.הסרט הראשון, "מנגרוב" שקרוי על שם עץ טיפוסי למקום ההולדת של הגיבורים, טרינידד, עץ שפורח דווקא בתוך מים מלוחים, אולי כמשל לנטיעתם של המהגרים בקרקע "מלוחה" ולא אוהדת באנגליה הקרה. הסרט משחזר מקרה היסטורי משנת 1968, בו פרנק קריצ'לו (שון פארקס), בעליה של מסעדה בשם "מנגרוב" בשכונת נוטינג היל שבלונדון, חווה התנכלויות חוזרות ונשנות מצד המשטרה המקומית. השוטרים לא אהבו את היות המסעדה מקום מפגש לפעילי ה"פנתרים השחורים" וניסו בכל דרך לגרום לסגירתה. פרנק, מגובה באנשי ה"פנתרים השחורים" ותושבי השכונה, יוצא להפגנה שבסופה נעצרים הוא ועוד שמונה אנשים, שנודעו בשם "תשיעיית מנגרוב". הם מואשמים בהפרת סדר חמורה והמשפט שלהם נמשך 11 חודשים.

הסרט מתחקה אחרי הדמויות המרכזיות ב"תשיעייה" שבראשן פרנק, איש שאינו פוליטי במובהק, ורוצה רק להמשיך לנהל את המסעדה שלו, שבה הוא יוצר בית הרחק מן הבית לקהילת המהגרים שחיה בשכונה. מולו עומד השוטר הגזען פולי (סם ספרואל), שאינו יכול לשאת את ה"השתלטות" של המהגרים השחורים על השכונה. פולי מוצג בסרט כהתגלמות הרשע הגזעני האטום, וכמראה לדמותו של הפוליטיקאי הגזען אנוך פאוול שבנאומו המפורסם הבטיח "נהרות של דם" שיזרמו ברחובות. פולי כמה לימים שבהם אפשר היה פשוט להיפטר מהמהגרים הלא רצויים. לעומתו, יש דמויות של עורכי דין לבנים שעוזרים ל"תשיעייה" במשפט, ועוד הפתעות.בדומה ל"משפט השבעה משיקגו" שיצא השנה, גם "מנגרוב" הוא סרט פוליטי במובהק שאינו מסתיר את האג'נדה שלו. הקהילה בנוטינג היל מוצגת באור אוהד במיוחד. זוהי קהילה מאוחדת וחמה, העומדת בגבורה מול הגזענות הממוסדת. מקווין מצליח להעביר את התחושה הכמעט דוקומנטרית בסרט שכמעט כולו מצולם בחללים סגורים, המשקפים את תחושת הנלכדות של הגיבורים בתוך ה"שיטה".

הסרט השני באנתולוגיה, "רוק אוהבים" הוא אינטימי וקטן יותר בממדיו. הוא מספר סיפור על מסיבה המתרחשת בדירה בלונדון בשנות ה-80 ומתמקד בסיפור אהבה שמתחיל בה. המוזיקה משחקת כאן תפקיד מרכזי ואפשר לומר שהיא גיבורת הסרט. גיבורי הסרט הם ממוצא ג'מייקני בעיקר, והמוזיקה השלטת היא רגאיי ודאב. כך למשל, אחד השירים שמככב בסרט הוא ."משחקים טיפשיים" (Silly Games). זהו שיר שהיה המוקד במסיבות הבלוז בתקופה זו, מסיבות שהיו דרך בילוי מועדפת על צעירים שחורים בלונדון. סטיב מקווין משחזר בסרט את חווית הנעורים הזאת.יוצר השיר מעיד על כך שבעקבות הסרט של מקווין, הבין שזהו אינו רק שיר אהבה. בעצם זהו שיר על המשחקים הטיפשיים שמשחקים הפוליטיקאים בחייהם של אנשים. האישי הוא תמיד גם הפוליטי. קטע ארוך במיוחד בסרט מוקדש לשיר הזה שאותו שרים כל באי ובאות המסיבה בהתמכרות גדולה ובהרבה מאוד רגש. המצלמה עוקבת אחרי הזוגות הרוקדים ונעה אתם לאורך כל הסרט, כמו מתענגת על כל תנועה חושנית. גם הבגדים הצבעוניים של הגברים והנשים הרוקדים והשרים הופכים לתמונה אחת, מלאת תאוות חיים ויופי מסוגנן. אבל זה לא כל הסיפור.כמו ב"מנגרוב", גם כאן הקהילה השחורה אינה חסינה מפגעי הגזענות הלבנה שמחוצה לה, כמו גם מ"זאבים" הנמצאים בתוכה. שימו לב לשמלה האדומה שלובשת נערת יום ההולדת שלכבודה נערכת המסיבה ולמה שקורה לה במפגש עם ה"זאב". בסופו של הסרט, רגע קטן של מפגש עם הבוס הצעיר והלבן מוכיח שוב שגזענות יכולה להתבטא בבחירת מילים ובטון, ולא רק באקטים אלימים.

מקור הכוח של הקהילות בשני הסרטים הוא בשיתוף פעולה ובסולידריות. הנושאים שבהם עוסקים שני הסרטים רלוונטיים מתמיד, במיוחד כשמדובר באלימות משטרתית מול קהילות מסוימות שמוכרת היטב גם כאן ועכשיו. אבל היופי שבשני הסרטים הוא בתחושה שמעבר לפוליטי יימצאו תמיד הרגעים הקטנים והיפים בהם מתאחדים אנשים ונשים לגוף אחד ונעים ביחד לצלילי מוזיקה מהפנטת, שרים ביחד את המילים לשירים המוכרים והאהובים, ומצליחים לשכוח לרגע מהעולם שבחוץ.

יעל מאורר אליאב | כתבת סדרות

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י