וונדי ביקורת סרט

לפני 9 שנים יצר בן צייטלין את סרט הביכורים שלו "חיות הדרום הפראי", סרט קסום בתקציב זעום שמתרחש בקהילה מבודדת בדרום ארה"ב שזכה להצלחה גדולה עם הכנסות של 21 מיליון דולר, מועמדות לאוסקר לסרט, לבמאי ולתסריט הטוב ביותר וזיכה גם את השחקנית קוובנג'ניי ואליס בת ה-9 דאז בתואר השחקנית הצעירה ביותר שקיבלה מועמדות. נראה שב"וונדי" מנסה הבמאי בן ה-38 להמשיך את אותו הקו ולהעמיד שחקנית צעירה ומוכשרת במרכז עלילה שמשלבת בין ריאליזם לפנטזיה, רק שנראה כי מרוב שהיה בטוח שהוא נמצא במגרש הביתי שלו, הבמאי המוכשר איבד קצת את הדרך."וונדי" מציב במרכז את דווין פרנס הצעירה שמגלמת באופן תמים וכובש את וונדי דרלינג, שיחד עם אחיה התאומים, דאגלס וג'יימס (התאומים ג'ייג' וגאווין נאקין), מחליטים לקחת שליטה על החיים שלהם ולברוח מהעיירה הקטנה והפשוטה שהם חיים בה ומהדיינר המשפחתי שהוריהם מנהלים, מאחר והם מרגישים שנועדו לעשות יותר מזה ואף פוחדים מההתבגרות עצמה. הם עוקבים לילה אחד אחרי הקול שבראש, זה שהם בורחים אליו ביום יום דרך סיפורים וציורים, שמוביל אותם אל פיטר פן (ישואה מק), מנהיג חבורת הילדים האבודים שבמהרה מסביר להם את החוקים שימנעו מהם להתבגר – שבראשם האמרה שכל עוד לא נדאג נישאר צעירים. הסיפור מסתבך כאשר אחד האחים נעדר ואחיו התאום מתחיל לדאוג, להזדקן ולחיות במירוץ כנגד הזמן.צייטלין, עם גרסה משלו לסיפור של פיטר פן, לכאורה מביא את נקודת המבט של וונדי אבל מלבד קווים כללים כמו רעיון ומסר, הסיפור שונה, אפל יותר ולחלוטין לא מתאים לילדים שמצפים לקבל את הסיפור המוכר והאהוב. זה סרט אנושי ותמים, שכל סצנה בו עומדת באופן עוצמתי ביותר בפני עצמה עם פסקול (שיצר צייטלין בעצמו) שעשוי בקפידה והותאם באופן מדויק לכל סצנה ולכל רגש, אבל כל ה"קליפים" הללו לא מצליחים להתגבש לכדי רצף אחד והתוצאה היא סרט שאפתני שמנסה להיות חכם ושונה, אבל בסופו של דבר הוא לא יותר מכמה אמירות קלישאתיות ומייגעות. "וונדי" הוא סרט התבגרות אבל על זו של כולנו, בסגנון "ארץ יצורי הפרא" פוגש את "הנסיך הקטן". הוא מתבסס על הסיפור המוכר של פיטר פן ומכוון עצמו לסמן וי על כל קווי הדמיון לעילה, כפי שאומרת המחויבות הלא כתובה עם הצופה הנובעת משם הסרט, אבל מאבד את הנרטיב שרצה להעביר בזמן שכלל לא מובן לאיזה קהל יעד מכוון הסרט שנופל בין הכיסאות.