הדו-קרב האחרון ביקורת סרט

רמת אדרנלין מטורפת, התעטפות והצטיידות בשריון חזק, רכיבה עיקשת על סוס גזעי, חרבות נשלפות, קריאת תיגר, דם ניגר ולחימה עד הסוף המר הם רק חלק מהאסוציאציות שעולות לשמע המילים דו קרב. ואכן, "הדו קרב האחרון" עוסק בלחימה בין שני אבירים עד המוות, קרב שהיה נהוג לבצע בימי הביניים על מנת להכריע בין מילותיהם של שני גברים. אבל זהו רק חלק קטן ומשני לסיפור דרמטי ואכזרי שמשקף את רוח התקופה. הסרט, שמתיימר להיות מסוגת האקשן שחתום עליו אחד מבמאי האקשן הגדולים - רידלי סקוט, הוא בעצם דרמה תקופתית ושנונה עם נקודת מבט חדשנית.עלילת הסרט מתבססת על ספרו של ההיסטוריון האמריקאי אריק ג'ייגר מ-2004 אודות מקרה אמיתי שהתרחש בצרפת בימי הביניים. המקרה הוא משפט בין שני אבירים, ז'אן דה קארוז' וז'אק לה גרי, בו טענה אשתו של דה קארוז', מרגריט, כי לה גרי תקף אותה בביתה בזמן היעדרותו של בעלה בזמן שהיה במלחמה ואנס אותה. מכיוון שלא ניתן היה לבדוק את אמיתות דבריה, הוחלט כי השניים יילחמו בדו קרב על המוות. במידה ולה גרי יהיה המנצח בדו קרב, תוצא אשתו של דה קארוז' להורג באמצעות שריפה על המוקד. את הסיפור הזה לקחו צמד החברים המפורסם, מאט דיימון ובן אפלק (שגם מככבים בסרט בתפקידים ראשיים) וכתבו לו תסריט עדכני. השניים שתסריטם הקודם, "סיפורו של וויל האנטינג", זכה באוסקר החליטו לשתף פעולה שנית יחד עם צלע שלישית, ניקול הולופסנר ("דיברנו מספיק"). השלושה יצרו תסריט תקופתי שנון ודינמי שמזכיר את הסדרה "הרומן", בה ניתנת נקודת מבט של כל דמות במשולש הרומנטי. גם בסרט זה הסיפור מובע מנקודת מבט של שלוש הדמויות – דה קארוז', לה גרי ומרגריט. אין ספק שהצלע התסריטאית הנשית של הכותבים שדרגה את התסריט. ישנו דגש על אופן ההסתכלות על נשים, על מעמדן של הנשים באותה תקופה ועד כמה אמיצה תגובתה של מרגריט. מתברר כי אונס של נשים היה תופעה שכיחה ונשים פשוט השלימו עם כך והמשיכו בחייהן "בגידול ילדיהם". כלומר, מרגריט היא תופעת המי טו הראשונה שהוכרזה ונעצרה שם.מכיוון שהתסריט נצמד לדיבורים ברוח התקופה ואף מצטט משפטים בלטינית, צרמו ביטויים שאינם מאפיינים את רוח התקופה כמו "בוא נעשה כיף". אם נצמדים לטקסט מיושן – הוא צריך להיות כך עד הסוף. בנוסף, דמותה של מרגריט מקבלת מעט נפח מבחינת עומק באופן יחסי לשתי הדמויות הגבריות. ראוי היה להעמיק אותה שכן היא דמות מפתח בסיפור. למרות שמדובר בסרט ארוך למדי (שעתיים וחצי), סצנות הדרמה והאקשן מופיעים בדיוק במינון הנכון. לצד קטעי הדרמה הרבים, כולל סצנת אונס קשה, סקוט מביא את הזויות המלחמתיות כפי שהוא יודע לעשות – בברוטאליות, עם הרבה דם והרבה אקשן. בצורה זו לא נותרת תחושת לאות במהלך הצפייה – להיפך, ישנו מתח וסקרנות לגבי הבאות.הסרט מכיל ליהוק שחקנים לוהט: ג'ודי קומר כמרגריט אמינה, מרגשת וכובשת. מאט דיימון מצוין כהרגלו כדה קארוז' האמיץ והפרימיטיבי, אדם דרייבר נכנס בטבעיות לנעליו של לה גרי כאנס אובססיבי במסווה של רומנטיקן משכיל. דווקא בן אפלק בתפקיד משני יחסית כרוזן פייר השתיין המתהולל לא הרשים במיוחד בתצוגת משחקו. יחד עם הצילום המרשים של דאריוז וולסקי (במיוחד בסצנות הקרב האימתניות) מתקבל תוצר אמיץ, חזק, עם תובנות שימשיכו להדהד גם לאחר סיום הצפייה בסרט.