הצגת הקולנוע האחרונה בבוקרשט ביקורת סרט

בהתאם לשמו, הסרט "הצגת הקולנוע האחרונה בבוקרשט" נפתח בהקרנה האחרונה של בית הקולנוע היהודי בבוקרשט בה קצין במשמר הברזל הפשיסטי רוצח את בעליו של בית הקולנוע. בנו בן ה-10, אליהו (פול אוקטביאן דיאקונסקו), נמלט ביחד עם שכנתו, לואיזה, והשניים שורדים את מלחמת העולם השנייה. הבמאי לודי בוקן אינו מתעסק בנאצים ובתלאות עליהם סיפרו ויספרו בהמשך. במקום, הוא מקפיץ אותנו למדינת ישראל בה אליהו דורש להעמיד לצדק את רוצחו של אביו, אך זה מתקבל במעט גיחוך ע"י הישראלים.הימים של לפני משפט אייכמן מוצגים כפי שלא נראו עדיין. אלו ימים בהם מדינת ישראל מתהדרת בניצחונותיה, בעוד שהעולים החדשים נאלצו להתכחש לעצם היותם ניצולים. בוקן משתמש במושג 'היהודי החדש', אותו הטביע הצבא כסמל לדמות הגבר ה'צברי' לעומת היהודי הגלותי וה"חלש", על מנת להפגיש את אליהו עם דילמה - האם הוא מוכן לזנוח את חוש הצדק על מנת להמשיך הלאה במדינה החדשה? אם כי ישנה ביקורת על המדינה, אפילו חריפה, הוא גם מפגיש אותנו עם הצד של לואיזה (שכנתו לשעבר ומושא אהבתו של אליהו). למרות שגם היא שרדה את אימת הפשיזם הרומני, היא מסבירה לאליהו מדוע סיפורם של האינדיבידואלים איננו חשוב בשעה שהם מקימים מקום חדש, מדינה חדשה והיא בעצמה גם אימצה לחיקה שם חדש - תמר.את לואיזה מגלמת במשחק רגיש ונפלא ג'וליה לוי-בוקן (בתו של הבמאי) שיוצאת ממשבצת השחקנית הקומית לטובת דמותה רבת הממדים של תמר. הרגעים האינטימיים יותר והקונפליקטים בינה לבין אליהו הם שיאי הסרט. לעומתה, דיאקונסקו עצמו מחוויר בהופעה הרבה פחות כריזמטית. כמובן שהסרט לא חף מבעיות טכניות. הצילום היפהפה והקולנועי של גיורא ביח על רקע נופיה המרהיבים של אוקראינה של לפני המלחמה הנוכחית (בה צולם רוב הסרט) נלקח כמובן מאליו כאשר הקהל עד לאפקטים דלי תקציב ועיצוב הפקה דליל ולא אמין. האם זה עניין של תקציב? האם סיפור כזה היה אמור לצאת תחת מסגרת מעט יותר גדולה כמו סיפורה של יהדות סודן בהפקת הענק של נטפליקס - "אתר הצלילה בים האדום"? בוודאי שכן.מאכזב לשמוע שגם היום במאי\מפיק כמו בוקן מתקשה למצוא מימון ראוי עבור סרט על ניצול שואה שלא מתעסק בנאצים. עצוב לדעת שלא הרבה השתנה מאז השנה בה עלה אליהו למשפט. בעוד שהעולם כולו מחפש להמשיך הלאה, נראה שהקהל הרחב עדיין מתקשה לעכל סיפורים בהם אין עדיין צדק.הקהל שימתין בסבלנות לשיא הסרט יזכה לראות את האפקטים להם הסרט ראוי בסצנת קרב מצוינת המתרחשת במלחמת וייטנאם. האם שווה להתעלם מהבעיות הטכניות וכן לסמל את עצם הפקת הסרט בתור צעד קטן בדרך לשינוי? את זה תחליטו בעצמכם.