נשים מתות מהלכות ביקורת סרט

כדאי לקחת נשימה עמוקה לפני שצופים בסרטה החדש של הבמאית הישראלית הגר בן אשר, "נשים מתות מהלכות" שנעשה בארה"ב ויוצא כעת לאקרנים, 4 שנים אחרי שזכה בפרס הסרט הזר בפסטיבל חיפה. סרט מהקשים והטובים ביותר שנראו בשנים האחרונות על המסך הגדול.זה נכון שהורגלנו לראות אצל הבמאית סרטים יוצאי דופן בנוף המקומי כבר מסרטה הראשון "הנותנת", סרט שהוא ללא ספק אגרוף בפרצוף ומהנועזים ביותר בנוף הישראלי, אבל אני בטוח שמעולם לא צפיתם בסרט שדומה ל"נשים מתות מהלכות". מהפתיחה המשעשעת על 'הרוצחת המחייכת' (ג'ון קאריל, "מיינד האנטרס") שדווקא מרגישה אנושית ומעוררת סימפטיה, עד לסצנה הבאה בה כבר תכינו את הממחטות. כשתגיעו לסוף הסרט, אף אחד באולם לא יישאר אדיש. עלילת הסרט מחולקת לתשעה פרקים, תשע נשים המוצאות להורג, תשע פעולות אחרונות בחייהן, כשכל פרק מתמקד בכל דמות למשך לא יותר מ-10 דקות משארית חייהן הקצרה. אנחנו רואים אותן מהמשפט האחרון, הביקור האחרון, המקלחת האחרונה והנסיעה להוצאה להורג. מדהים כמה אמוציות וכמה חיבור מוציאה בן אשר מ-10 דקות עם כל דמות, אם כי הייתי יותר משמח להכיר את הדמויות המרתקות עוד יותר לעומק, בן אשר קוטעת את החוויה הזו ומסבירה שהדמות אותה אהבנו כבר הוצאה להורג.החוכמה בתסריט היא שהוא אינו יוצר מניפולציה בה אותן נשים מנסות להצטדק בפני הקהל, אפילו לא קרוב לכך. עולמה של בן אשר הוא הרבה יותר ריאליסטי ממרבית סרטי הכלא, אך גם מלא בחמלה כלפי הדמויות. במקום להפנות אצבע מאשימה או לחפש צדק בעולם, הבמאית מתעסקת בהצגת הדמויות כנשים רגילות. דמויות אנושיות שרוצות לחייך, לפגוש את ההורים, לשחק בקלפים (באחת הסצנות המרגשות ביותר בסרט). בסופו של דבר, בן אשר מציבה בפנינו את השאלה המרכזית - האם באמת אנחנו צריכים הוצאה להורג? לא די בארון אחד או שמא הצדק צריך להיעשות ולהביא איתו ארון נוסף? מלבד אותה 'רוצחת מחייכת', אנו נחשפים גם לשיחה רגישה בין נזירה (דייל דיקי) לבין אסירה. בסצנת המקלחת האחרונה מככבת מאיה עשת הישראלית אשר חושפת בפני הסוהרת את צלקות גופה, כמו גם את הסיפור אותן עברו. אך שיאו של הסרט מגיע בדמות תצוגת משחק מרהיבה של מאיה לין רובינסון ("יוניקורן") ואשטון סנדרס ("אור ירח"). בסצנה טעונה זו, המתעסקת בביקור האחרון של אסירה, רובינסון מגלמת אסירה שפוגשת לראשונה את בנה. את הנעשה בסצנה המפעימה והמפתיעה הזו אותיר לכם לחוות, עדיף על המסך הגדול כפי שראוי לסרט הנהדר והקשה הזה.