"רציתי באיזהשהו שלב להיות רב חובל, להפליג בימים ולמצוא את 'האריה הכחול'" עונה מאיר בן השישים לנכדו שמראיין אותו עבור עבודת שורשים, בשאלה מה היה חלום הילדות שלו. את חלום הילדות הוא לא הגשים, במקום זאת הוא בונה לנכדיו מיטות בצורת סירות ויוצא איתם להרפתקאות דמיוניות בחיפוש אחר 'האריה הכחול'. שם הסרט "אפריקה" הוא התרפקות על הטיול שערכו מאיר ואשתו, מיה. כשמגיעים חברים לשאול שאלות על הטיול , מועלים על מסך הטלוויזיה תצלומים שמהווים שבבי זיכרון מתקופה בה מאיר היה בריא ושמח.זו בעצם מהות הסרט "אפריקה", סרט הביכורים של הבמאי אורן גרנר, שהוא הסתכלות אינטימית על גבר שחווה את משבר גיל השישים. ישנה ההתרפקות על זיכרונות העבר, על מה שהיה וקבלת המצב הנתון, קרי, ההזדקנות, חוסר החיוניות וההשלמה עם זה. "פחות או יותר אותו דבר" עונה מאיר לנכדו בשאלה מה התכניות שלו בעתיד. וזה משקף את רצונו, שהוא בעיקר לשמור על המצב כפי שהוא ללא הידרדרות.
פרסומת
"אפריקה" לוקח את הצופים למסע בתוך נבכי נפשו של מאיר, נגר פנסיונר בן שישים שמצבו הגופני מידרדר. בעוד מיה, אשתו הפסיכולוגית, ממשיכה לעבוד ולקבל מטופלים ובשעות הפנאי נהנית לשיר במקהלה של היישוב, הוא חש מיותר. ארגון חגיגות יום העצמאות ביישוב, עליו הוא הופקד תמיד, הועבר לצעירים. גם כדי להכין לנכדו הקטן מיטה הוא צריך להילחם בבתו שמתנגדת לכך. "עזוב, אני אקנה באיקאה", היא אומרת. בנוסף הוא נוטה ליפול ולהיפצע, הוא עצבני יותר ונגרר לתגרות אלימות ונוטה לשכוח דברים. מעל הכל מרחפת הידיעה כי מצבו הלבבי אינו תקין ועליו להירגע ולבצע מעקב.משבר גיל השישים לא מספיק בא לידי ביטוי בעולם הקולנוע . המעבר ממצב מועסק, רלוונטי ופעיל למצב של פנסיונר, חסר תועלת לכאורה, הוא מעבר חד וקשה לעיכול. השגרה המוכרת, של הליכה לעבודה שמהווה נפח גדול מחיי היום יום נעלמת פתאום והחיים משתנים. זהו מצב שדורש הסתגלות מחודשת, תהליך נפשי מורכב והשלמה עם הכיוונים החדשים שמתגלים. למרות שהסרט דן בסיפור מסע פנימי, זיכרונותיו הנעימים של מאיר מטיולו לאפריקה והתרפקותו על חלומו כילד להפליג בעולם, אי אפשר שלא להזכיר סרטי מסע בגיל מבוגר. הסרט האנגלי "לעולם לא מאוחר" אודות הקשישה שמטפסת על הר או הסרט האיטלקי "צ'או איטליה" אודות חבורת גברים בגיל העמידה שחושבת לעבור לגור במדינה אחרת.
זהו סרט הקולנוע הראשון של אורן גרנר שגם כתב וגם ביים, עליו זכה לפני 3 שנים בפרס הסרט הטוב בפסטיבל הסרטים בחיפה (במשותף עם הסרט "לידה" של ירון שני). הוא מוכיח כישרון כתיבה יצירתי ואינטליגנטי ועבודת בימוי יפה ורגישה. השחקנים הראשיים הם אביו ואמו. הוא משתמש גם באחותו ושכניו אף הוא מופיע בתפקיד קטנטן. השימוש באנשים הקרובים אליו שאינם באים מתחום המשחק גורם לסרט להראות אותנטי, אמין ומשכנע.ניתן לראות בסרט המשך ישיר לסרטו הקצר של גרנר "גרינלנד" בו הוא עובר מבית הוריו לדירה יחד עם חברתו. הוא מראה את הקשר החם לאביו, הדאגה למצבו הבריאותי ואת תהליך ההתבגרות שעובר עליו, בעיקר בסצנת הוצאת האבק מהספה הישנה. גם ב"גרינלנד" שם הסרט אינו משקף את תוכנו – הטיול לגרינלנד הוא הטיול שעשו הוריו יחד בעבר, שוב התרפקות על זיכרון משמח מטיול, מוטיב שחוזר בשני סרטיו של גרנר. גם השימוש בכלבתו, צילה הצוהלת ושמחה כשהיא שותה מצינור מים, משקף את תחושת הנוסטלגיה של גרנר שמועברת בסרטיו.הצילום של עדי מוזס נותן תחושה של סרט דוקומנטרי וזאת התחושה שמלווה את הצופים מתחילתו ועד סופו. גם השילוב של שחקנים שהם משפחתו של הבמאי והשימוש בבית הוריו של גרנר כלוקיישן המרכזי נותנים תחושה של הצצה וחדירה לפרטיות. זהו גם היופי בסרט שגורם לו להראות כה מוחשי ולתחושת הזדהות עם הדמות הראשית. לא ברור אם מדובר בסיפור אמיתי או בדוי, אך מה שבטוח מדובר בסרט טוב עם משחק מרגש מאוד, שמותיר את הצופה עם מחשבות גם לאחר סיומו.
סרט שהוא יותר דוקומנטרי על המשמעות בחייו של אדם מזדקן. קטעי המשחק עם הנכד מצליחים לרגש במעט ושיק של יום חולין תורם מאוד לסרט במחיוד בסיום.
צעירים פחות ימצאו עניין בסרט.
סרט מעניין וחשוב על אי רלוונטיות בגיל הפרישה,כמעט דוקומנטרי ומגולל את סיפורו של איש ההתיישבות שעדיין במלא כוחו ומרגיש מיותר. הסרט מלווה בשירת רבים נוסטלגית ומן הראוי גם להקרינו בפני קהל צעיר יותר כאלמנט חינוכי.לצערי,הסרט אינו זוכה לחשיפה ראויה ומוצג פעם ביום בלבד,למה?!כדאי מאוד לראות
"אותנטי ומרגש"
אפריקה (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות