"אלביס", הביוגרפיה הקולנועית החדשה אודות מלך הרוק'נ'רול, היא חוויה מסחררת חושים. יש בה עריכה קצבית, תפאורות וביגוד בשפע, פסקול מסוגנן ומפתיע עם מיטב הלהיטים של המלך והתקופה, חלקם בעיבודים חדשים, אבל יש בה בעיה עיקרית אחת: לסרט יש שלושה גיבורים מרכזיים. אחד הוא המלך עצמו אלביס פרסלי בגילומו של השחקן הצעיר אוסטין באטלר, שגדל והתפתח בסדרות ילדים של ניקולודיאון ודיסני. בשנת 2019 החל תהליך של התבגרות, והסוכנים שלו סידרו לו להשתתף בסרטו של הקולנוען העצמאי ג'ים ג'רמוש, "המתים אינם מתים". באותה שנה הוא שיחק גם בלהיט של קוונטין טרנטינו "היו זמנים בהוליווד", וכך באטלר התגלגל היישר לתוך התפקיד המבוקש של אלביס. באטלר נהדר בתפקיד הראשי. הוא דומה לדמות, הוא שר היטב, מתנועע כמו רקדן מקצועי, וגם שחקן סביר, אבל תמיד מרגיש שהשחקן הצעיר מחקה את הזמר המהולל, מחקה ממש טוב, ואף פעם לא באמת הופך לדמות שהוא אמור לגלם. הבעיה היא לא אצל באטלר אלא בתסריט וגם במי שמוביל את הפרויקט השאפתני, הבמאי שלו באז לורמן.הדמות השנייה היותר מעניינת בסרט היא של הקולונל טום פרקר, הסוכן של אלביס. זוהי הדמות שאיתה נפתח וגם נסגר הסרט. האיש שגילה את אלביס, הפך לסוכן הבלעדי שלו, הפך אותו לאגדה, אבל גם הרס את חייו. כמו שהוא הפך את אלביס לכוכב בינלאומי הוא גם חירב את הקריירה שלו, מנע ממנו סיבוב הופעות בינלאומי, תקע אותו בלאס וגאס וסחט כל אגורה שהייתה לו.
פרסומת
אנדראס קורנליס (דריס) ואן קויק, מהגר הולנדי שהגיע באופן לא חוקי מהולנד לארה"ב בגיל 20, עבד ביריד נודד, ולמד את רזי אמנות הבמה והמסחר. הוא ניהל בה עסק מצליח שכולו היה מבוסס על כשרונו הבלתי נדלה של הכוכב האמריקאי הגדול באותה תקופה. הדמות המסתורית והלא ברורה, שהייתה מכורה להימורים וכנראה גם הייתה מעורבת ברצח ושיתפה פעולה עם דמויות דרומיות גזעניות, תופסת חלק ניכר ומאוד משמעותי בסרט, אבל היא לא מפוענחת ומוסברת.הבחירה ללהק את הכוכב הכל אמריקאי, טום הנקס, היא מרתקת ומעניינת. הנקס מסמל את דמות השכן ממול, האיש שכולם אוהבים. מעניין לראות אותו מגלם את הצד הקפיטליסטי תאב הבצע, האלים והמסוכן. אך מאחר והדמות של טום פרקר לא מפוענחת ונעדרים ממנה רבדים, כך גם המשחק של הנקס נשאר מבדר אך נטול עומק. הוא יותר מזכיר את דמות הפינגווין בסדרת האנימציה של באטמן מאשר דמות מורכבת בסרט איכותי הפונה לקהל בוגר. כל זה כנראה באשמתו של הגיבור האמיתי של הסרט "אלביס", הקולנוען הכי אקסטרווגנזי שפועל כרגע בעולם, באז לורמן. אם לורמן היה אי פעם צריך לגלם את "אלביס", אז הוא היה אלביס של לאס וגאס, וכך גם הסרט נראה ומרגיש מתחילתו ועד סופו. יש לזה יתרונות אבל גם המון חסרונות.
"אלביס" הוא הפקה נוצצת שלא משעממת לרגע, אבל במקביל מרגישה ריקה מעומק. כמו לצפות באחד ממחזות הזמר המתישים של אנדרו לויד ובר או באופרת סבון שנמשכת יתר על המידה. כבר בסרטו הראשון ובעיני סרטו הטוב ביותר עד כה, "רק לרקוד", היו רמזים לזרע הפורענות. ככל שהקריירה הקולנועית של לורמן התקדמה, כך גם גדלו השאפתנות שלו וגם חוסר הפרופורציה בין העלילה לדרך שבה היא מוגשת. כך אפילו רגעים קטנים של חסד בין הדמויות הופכים לסוג של סערת רגשות שמאבדת שליטה. זאת אחת הבעיות האמיתיות של הסרט כי ברגעים מסוג זה במקום להתרגש אתה מוצא את עצמך מגחך על המשחק המוגזם והשפה הקולנועית חסרת המודעות העצמית שהופכת כל סצנה קטנה לבומבסטית.ההתנהלות הזאת חזרה לאורך כל הפילמוגרפיה של לרמן, אם זה ב"מולאן רוז'", שם זה עוד איכשהו התאים, אבל הכשיל פרויקטים אחרים של הבמאי כמו "רומיאו וג'ולייט", "גטסבי הגדול" וכמובן סרטו הגרוע ביותר עד כה "אוסטרליה" האיום. זה יכול להיות מושלם לפרסומת לבשמים, בגדים או וידאו קליפים, אבל זה מאוד בעייתי בסרט קולנוע רציני. לורמן, הגיבור האמיתי של הסרט, לא נותן לצופים אפילו לרגע אחד לשכוח שהם בקולנוע וזאת הבעיה הכי גדולה של הסרט. כאשר תלכו לצפות ב"אלביס" אל תצפו לבניית דמות מורכבת כמו ב"רפסודיה בוהמית" עם זיכוך רגשי בסוף הסרט. גם אל תצפו למיוזקל קולנועי מפתיע במקוריות שלו כמו "רוקטמן". "אלביס" הוא מחזמר שנוצר לבמות הקיטשיות להחריד של לאס וגאס בכיכובו של ליברצ'ה.התוצאה מרהיבה, צבעונית ונוצצת, אך גם חלולה ולא מורכבת משום בחינה. השחקנים באמת משתדלים, אבל הדמויות שהם מגלמים הן יותר כמו חיקויים מוגזמים ללא נשמה. הבימוי המסוגנן גובר על התסריט הבעייתי שהטקסטים שבו מזכירים יותר אופרות סבון נוצצות כמו "דאלאס" ו"שושלת" ופחות סרט קולנוע שמכבד את עצמו. החוויה בסופו של דבר מבדרת ואכן מדובר בהפקה מושקעת ומרשימה, אבל חסר לה לב שיעניק לה את המשקל הרגשי שהיא כל כך זקוקה לו. רק ברגעים האחרונים של הסרט כאשר אנחנו באמת צופים באלביס מצאתי את עצמי מתרגש, אבל זה היה מעט מדי ובאיחור של שעתיים וחצי. עדיין, למרות הכל, מדובר בחוויה קולנועית שתנקה לכם את הראש בימי הקיץ החמים והיא מרשימה וראויה לצפייה על גבי המסך הגדול.
הסרט ארוך אך מהיר בקצב מסחרר והזמן טס..
מצליח לגעת בקריירה של אלביס מנקודת המבט שלו, של הוריו, זוגתו ובעיקר האמרגן שלו, היחסים ביניהם, יחסי שחורים שחורים-לבנים ועוד.
סרט טוב מאוד, משחק מעולה של האוסטרלי אוסטין בטלר.הסיפור מסופר מנקודת מבטו של האמרגן של אלביס,שמנסה לברר מה היה אופי הקשר ביניהם, התלות,האמון שנוצר ביניהם.אחרי הצפייה חיפשתי עוד פרטים על שניהם כדי לאשרר מה שהציגו בסרט.
הלכנו לסרט בהרכב משפחתי, זוג בני 50+ מתבגרת בת 16 וצעיר בן 18.
אני ובעלי יצאנו אחרי חצי שעה. פשוט לא היינו מסוגלים לסבול את זה. הסרט תזזיתי ומהיר, ואין התפתחות מסודרת של העלילה,אלא מעין קטעים קצרים מהביוגרפיה של אלביס,צבעוניים, מרצדים, שכאילו תוקפים את כל חושיו של הצופה.
אני כותבת את זה כדי לאזן ביקורות אחרות שראיתי, ולהסביר באותה הזדמנות
שהדור הצעיר נשאר לצפות בסרט, למד על אלביס ומאוד נהנה.
לנו זה הרגיש ממש לא נעים פיזית. אפילו מהמוסיקה לא הצלחנו להנות.
"מרהיב וצבעוני"
שלח/י
טום הנקס
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות