לפעמים ההצלחה הראשונית יכולה לבוא בעוכריך. במאים רבים שפרצו בגדול עם סרטם הראשון סבלו מתסמונת הסרט השני שלא שחזר את הצלחת קודמו ולא עמד בציפיות שהציבו. למרבה המזל, זה לא המצב עם סרטו החדש של אופיר ראול גרייצר "אמריקה", שמגיע 6 שנים לאחר "האופה מברלין" שזכה ב-7 פרסי אופיר, בהם לסרט ולבמאי הטוב ביותר, ולהצלחה קופתית מרשימה.כמו בסרטו הקודם שעסק ברומן שנקטע באכזריות ובאדם שמגיע מחו"ל לישראל ומפתח קשר הדוק עם בת הזוג של חברו, כך גם "אמריקה" עוסק בנושאים דומים, יש שיגידו מלודרמטיים, אך זוהי כוונתו המוצהרת של המשורר שנדמה כי שואף להביא את הקולנוע המלודרמטי והסוחף, העמוס ברגש ופיתולי עלילה של דאגלס סירק ופדרו אלמודובר למסך הישראלי.
פרסומת
העלילה עוקבת אחר איליי (מיכאל מושנוב בתפקיד חזק), מאמן שחייה ישראלי שעבר לארה"ב, התנתק ממשפחתו וחבריו והחליף את שם משפחתו. בשל כך רק חודש לאחר מות אביו מתברר לו העניין והוא נאלץ לטוס לישראל כדי לטפל במכירת בית ילדותו. שם הוא מחדש קשר עם חברו מילדות יותם (עופרי ביטרמן) ומכיר את ארוסתו בעלת חנות הפרחים איריס (אושרת אינגדשט המצוינת).מקרה טראגי שקורה במהלך טיול משותף של איליי ויותם, גורם לו להחליט להישאר בארץ ועם חלוף הזמן להתקרב יותר ויותר לארוסת חברו, איריס. כמובן שהעניינים צפויים להסתבך, וגם עברו המשפחתי הבעייתי של איליי יציף שדים מן העבר, אך נדמה כי ראול גרייצר מתעניין לא פחות באיך לספר את הסיפור מאשר בנפתולי הסיפור המעניין כשלעצמו.
הסרט שטוף בצבעים של אדום, ירוק וצהוב, בין אם דרך הצמחים שבחנות או ברקע המטבח. החיות של הצבעים מנוגדת לסיפור שעוסק באובדן, השלמה עם עבר כואב, הצורך בקשר אנושי והיכולת למחול ולהמשיך הלאה. כך גם הבמאי יוצר קשר בין הסיפור המוכר של פינוקיו, ילד העץ שרק ייחל להיות ילד אמיתי, לבין גיבוריו שלעיתים מופעלים כמריונטות ע"י טראומות העבר ומקריות החיים, אך גם מאפשר להם לקבל גאולה בצורה כזו או אחרת.אורכו של הסרט (127 דקות), חלוקתו ל-5 פרקים המתפרסים על פני מספר שנים, שימת הדגש על הוויזואליות שנעזרת בצילום המשובח של עומרי אלוני והסימבוליות ששלובה לאורכו – מבדלים את "אמריקה" מרוב הסרטים הישראליים ואף הופכים אותו למוצלח יותר מ"האופה מברלין" שלקה במכניזם עלילתי מסוים. נכון, ישנם חלקים בסרט שפחות עובדים, לעיתים הוא ארוך יתר על המידה והסיום שלו לא מספק לחלוטין, אך למרות זאת זוהי מלודרמה מוצלחת ועשויה היטב, עם הופעות משחק טובות, שצולחת לחלוטין את מבחן הסרט השני.
קיטשי אך ראוי. אפשר בקלות למצוא פגמים כאלו ואחרים,אבל בסך הכל מדובר ביצירה טובה. מפגש של שלוש דמויות. שתיים מהן גדלו בצל משפחה לא מתפקדת וחוו קשיים בצעירותם. השלישי, חווה אירוע קשה וטרגי בהווה שמשנה את דינמיקת החיים של שלושתם. עולות כאן שאלות על גורל,חברות ונאמנות.ציון 7.5.
סרט בינוני עם סצנות איטיות ולא מעט חורים בעלילה
משחק מצויין של השחקנית הראשית כשלעומת זאת החיבור בין הדמויות חא היה משכנע וצורם עם עלילה שחלקה צפוייה וחלקה מופרכת
מוני מושונוב
