הקרנה מסחרית של סרט דרום קוריאני בישראל אינה דבר של מה בכך. מאז "אביב, קיץ, סתיו, חורף.. ואביב" של קים קי דוק מ-2003, זוכה הצופה הישראלי לטפטוף חלש של סרטים מהמדינה שהיום נמצאת בה אחת מתעשיות הקולנוע החשובות בעולם. הזכייה של סרטו של בונג ג'ון הו, "פרזיטים" באוסקר בשנת 2019 פתחה סופית את הדלתות לקולנוע הדרום קוריאני לשוקי הקולנוע בעולם וכולי תקווה כי המפיצים ירהיבו עוז ויקרינו עוד ועוד סרטים מהמדינה המשובחת הזו.סרטו הנועז של פארק צ'אן ווק, "שבעה צעדים", הוקרן בישראל לפני שני עשורים והחזיק בדיוק שבוע בבתי הקולנוע. לא קל היה לצופה הישראלי מול עוצמת הרגשות והאלימות שהופגנה באותה יצירת מופת שהייתה חלק מטרילוגיית הנקמה של פארק והציגה גיבורים הנאלצים לבחור בחירות בלתי אפשריות כדי לשרוד. "החלטה לעזוב" הוא סרטו ה-11 של פארק ונדמה שעם השנים הוא עובר תהליך של סובלימציה שמגיע לשיאו בסרטו האחרון. אבל העובדה שהאלימות מתונה יותר והקצב (אולי) פחות מהיר אינה אומרת שפארק לא ממשיך לביים בשכלתנות המאפיינת אותו ומציבה אותו בין בכירי הבמאים הדרום קוריאנים לדורותיהם ביחד עם יוצרים כג'ון הו והונג סאנג סו יקיר פסטיבלי הקולנוע.
פרסומת
העלילה של "החלטה לעזוב" על פניו די פשוטה. בלש משטרה החוקר את מותו של אדם שנפל מהר, מוצא עצמו נמשך לאלמנתו של הנפטר, אישה סינית שהגיע בדרך לא דרך לקוריאה. כשנדמה שהתיק נסגר והבלש עובר לעיר אחרת, הוא מוזעק לחקור מקרה רצח ומגלה את אותה אישה שבה התאהב כשהיא קשורה גם לנפטר בפרשה השנייה. האם אותה פאם-פאטאל, מושא אהבתו של הבלש הנשוי היא בעצם "אלמנה שחורה" המתקדמת בחייה כשהיא דורכת על גופות הקרובים לה?כמו בכל סרט אפל הצופה רואה את הדברים מנקודת מבטו הסובייקטיבית של הגיבור. לעיתים יש בסרט תחושה שהבדיה מתערבת במציאות והבמאי אף עוזר לתחושה זו כשהוא מציג את הבלש מדמיין שהוא בדירת האישה החשודה, בעוד שבמציאות הוא מדבר איתה בטלפון או בכלל עוקב אחריה במשקפת מגג בניין סמוך. אצל פארק רב הנסתר על הגלוי והצופה מוצא עצמו משתומם לא אחת למראה סצנות או רמזים בעלילה שכלל אינם ברורים - למשל מה חשיבות הספרה 5 המופיעה בסרט מספר פעמים.
הבמאי ציין כי הושפע מכתביו של פיליפ קיי דיק, סופר המדע בדיוני המהולל שבספרו, "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות" (שעובד ליצירת המופת הקולנועית, "בלייד ראנר") מוצגות עיני האדם כשער לנשמתו. ב"החלטה לעזוב" מזליף הבלש לעיניו מדי פעם טיפות עיניים ונדמה כי הוא מנסה לראות את המציאות כפי שהיא, בלי מסננים. בסצנות אחרות יופיעו עיני אנשים מתים וגם עיני דגים יככבו על המסך. האם פארק רומז לנו כי מה שאנחנו רואים אינה בהכרח המציאות?משפט מפתח להבנת הסרט המורכב הזה הינו מה שאומרת הפאם פאטאל לבלש: "אנשים חכמים אוהבים ים ואנשים נדיבים אוהבים הרים, ואני אינני אדם נדיב". ואכן הסרט כולו בעצם מתנהל בין הרים (ועליות) לבין ים ומים (וצלילה לתוך המים לצורך ירידה למעמקים). בזמן מרדף משטרתי הבלשים מטפסים במעלה גבעה תלולה וגרם מדרגות עד לגגות בניינים. המוות הראשון בסרט נובע מנפילתו של הקורבן מפסגת הר. אחת מסצנות השיא בסרט תתרחש על פסגת הר מושלג ולעומת זאת המים יופיעו בסצנת הסיום המטרידה והכואבת. לטעמי פארק אומר לנו כי חיי הגיבורים בסרטו מורכבים מעליות וירידות ובכל מקרה לעולם הם אינם במקום שטוח ובטוח.רק בצפייה שנייה ב"החלטה לעזוב" התחלתי להיות מודה למורכבותו וליופיו של הסרט. סרט על אהבה נואשת, גדולה מהחיים, פילם-נואר שצופן בחובו מלודרמה עזת רגשות שרובם מוסתרים היטב מתחת לפני השטח (הגיבור והפאם פאטאל אינם נראים מממשים את אהבתם). אני אישית מעדיף את פארק הפרוע של פעם, זה שהפך את האלימות והאכזריות שבחיינו לשירה יפהפייה, אך גם כשהוא מתון ומיושב בדעתו, "החלטה לעזוב" הוא עדיין סרט מפעים שיישאר עם הצופה זמן רב אחרי הצפייה.
מייגע, בלתי מובן לחלוטין. סרט בלתי קוהרנטי יומרנות פלצנית.
שם:אמיר רגיל:4117/02/2023 10:35:37
10/10
אוהב מאוד את הבמאי פארק צ''אן-ווק, הוא סוג של דיוויד פינצ''ר קוריאני. בימוי מסוגנן שלא משתלט על הסיפור. הסרט משלב מותחן בלשי עם סיפור אהבה. בימוי מדהים. מאוד אהבתי.
שם:עומרגיל:4016/02/2023 23:55:55
2/10
העלילה נשמעת מעניינת מאוד. בפועל אחרי 40 דקות איבדתי עניין